פעם שאלה אותי מישהי, איך התחיל החלום.
חשבתי על זה רגע. זה לא התחיל ברגע אחד, זה התחיל מאוסף של מחשבות, תקוות, תובנות.
אבל אולי כן היה רגע ספציפי אחד? …
אני חגית, גרה בישוב קהילתי בערבה עם שלושת ילדיי, שני כלבים, צבה ענקית וכמה תרנגולות. אני מלמדת מלאכת יד בבי"ס יסודי, יש לי חוג שעת סיפור בגנים ואני גם מכינה בובות בעבודת יד באהבה גדולה ועורכת סדנאות בובנאות.
לפני כמה שנים התנדבתי במסגרת "יום מעשים טובים" לערוך סדנת גרבובים (בובות גרב) במחלקת אישפוז יום לילדים אונקולוגיים בבית חולים.
הילדים היו עצובים, עייפים, כואבים. בדקות הראשון הייתי מאוד לחוצה, לא ידעתי איך לגשת אליהם, מה להגיד.
אבל הוצאתי את אחד הגרבובים שלי מהתיק. שמעתי מיד צחקוק ביישני, כשהרמתי את הראש ראיתי את אחת הילדות, קירחת וצמודה לעמוד אינפוזיה, נצמדת לאמה ומסתירה את פניה במבוכה. הבטתי מסביב, את הפנים העצובים מילאו חיוכים קטנים.
בהתחלה היו חשדניים אך לאט לאט נפתחו, התקרבו אל הגרבובים, ליטפו, ביקשו לגרוב אותם על היד ולשחק. פתאום, לכמה דקות קסומות הם חזרו להיות ילדים קטנים והיה נראה שלא היה שום כאב או עצב. היה משחק טהור ותמים של ילדים.
זה היה יום מאוד משמעותי בשבילי! הבנתי את משמעות הנתינה וכמובן את הכוח המרגיע והמיטיב של הכנת בובה. החיבור לדמיון, לצבע, לדמיון, הכוח הטיפולי שיש בבובה.
מאז הקפדתי לתת סדנאות בהתנדבות מדי פעם. הייתי בבתי חולים וגם במרכז יום לקשישים ניצולי שואה.
בובות הן לא רק לילדים והעידו על כך מבטי האושר של הקשישים שהשקיעו בבובות שלהם, גרבו אותן על ידיים ולא רצו להוריד.
יום אחד צלצלה אליי מישהי שחברה של אחותה מנהלת "משפחתון", בית אומנה לילדים שהוצאו מביתם. היא ובעלה משמשים להם הורים ומגדלים אותם, 10 ילדים בסיכון, בנוסף לשלושת ילדיהם הביולוגיים.
הגעתי אליהם, אך כיוון שיש חיסיון על מיקום הבית לא יכולתי להיכנס אליו. פרשנו מחצלת בלוייה באחת החצרות השכנות, את חומרי היצירה ומגוון הגרביים הצבעוניים העמדתי על שקית ניילון על האדמה. זה היה חדש לי ולא הייתי מאורגנת.
בזמן שהילדים הנרגשים גזרו והדביקו, נכנס לי לראש איזה וויז'ן, דמיון של משהו אחר … זה היה חדרון על גלגלים. הוא היה צבעוני ומזמין, היו מסודרים בו כל חומרי היצירה שצריך, תצוגה של גרבובים להשראה, סלסלה של ספרי ילדים שיוכלו לבחור, לשבת ולדפדף. אולי יהיו שם גם דפי צביעה וצבעים. בועה של שקט ודמיון שהילדים האלה כל כך צריכים. גם להם מגיע !!
הסדנה נגמרה אבל התמונה הזאת לא יצאה לי מהראש. החלטתי לנסות ולהגשים את התמונה שהפכה לחלום. החלטתי לקנות קרוואן ולהפוך אותו לסדנה ניידת, צבעונית ומלאת השראה.
אחרי שנתיים שאני מדמיינת את החלום הזה קורה, החלטתי לנסות מימון המון, לבקש תמיכה כספית מההמונים תמורת מוצרים שלי, בובות, ערכות יצירה וסדנאות, ובעצם לגייס תומכים שיעזרו לי לשמח ילדים ומבוגרים.
הקמפיין יצא לדרך לפני עשרה ימים וייגמר בעוד 40. ביום הראשון לקמפיין, תיבת המסרים שלי נסתמה בבקשות ל"סדנה במתנה" מאנשים שחשבו שהקרוואן כבר קיים. אנשים שעובדים בעמותות שונות, גני ילדים לילדים בחינוך מיוחד, מקלטים … הבנתי את הצורך שבסדנה הזאת.
אם קודם לכן זאת היתה מחשבה פרטית שלי, עכשיו זאת כבר היתה עובדה קיימת – יש צורך בדבר כזה.
בימים אלו אני מקדישה את עצמי לטובת הקמפיין הזה,ואני פונה לכל מי שקרא, חייך, עצם את העיניים ודמיין איתי. אשמח אם תלחצו על הקישור כדי להגיע לדף הקמפיין, בחרו מתנה ותמכו בי ובחלום.
עזרו לקמפיין להתגלגל הלאה , להגיע לעוד אנשים !
אולי יש לכם קשר כלשהו לתקשורת, למישהו שירצה לכתוב על הפרוייקט?
אולי יש לכם קשר לחברה גדולה כלשהי שתרצה לתמוך כספונסר?
להזמין סדנאות כגיבוש לצוות או כמות גדולה של בובות או ערכות הכנה לגרבוב (יש דף הסבר מצולם, כל אחד יכול!)?
אולי סבא ובסתא שלכם חוגגים בקרוב 50 שנות נישואים וחוגגים את האירוע בגדול? אפשר להזמין סדנה רב דורית, יהיה כייף גדול!
תודה לכל מי שהגיע על כאן.
לעמוד הקמפיין לחצו כאן
לדף הפייסבוק העיסקי שלי, לעדכונים והודעות לחצו כאן
