גל צוקר קדרון
לתקופה של כמה שבועות, אחרי סגירת שתי העסקאות הראשונות, התחיל להצטבר אצלי עומס גדול של עבודה, שגרם לי בהתנשאות רבה יש לומר לא להיכנס לכמה וכמה מפגשים של פרויקט איקס.
אחרי שהבנתי שהעסקאות לא נהיות פשוטות לניהול ישר לאחרי סגירתן החלטתי לחזור אל הקרקע, לפנות זמן ולהיכנס לזום הבא שיהיה.
הזום לא עסק הפעם בנושא לימודי, אלא בקבוצת יזמים שהגיעה לספר על התהליך שלה לתלמידי הפרויקט.
בדר"כ בהרצאות כאלה הרגשתי שמנסים לשווק לי הצלחה.
מראים לי אנשים שהתמזל מזלם, יחידות סגולה בעולם של כשלונות, הכל כדי לגרום לי להאמין שדווקא אני אהיה ההצלחה הבאה.
קשה היה להאמין לזה, בעיקר כי קשה היה להאמין שדווקא לי יש את היכולות לעשות דברים טוב יותר מאחרים.
אבל, אותה קבוצת יזמים נראתה כבר בדקות הראשונות של השיעור קצת שונה משאר הקבוצות שהציגו בפנינו לפני.
הם לא ניסו למכור קלישאות מוטיבציוניות, ובעיקר לא הייתה הרגשה שהם הגיעו להיתפאר בהצלחות שלהם, אלא רק לספר ולהכווין את אלה שעוד לא גילו אם הם יכולים.
החלטתי לשחרר את האמונה המגבילה שלי ולהקשיב לאותם יזמים בכל הריכוז שיכולתי לגייס בשעת ערב שכזו.
מסתבר שלאחר עסקאות ראשונות שלא כל-כך הצליחו, הם מצאו את הנוסחה להשיג עסקאות איכותיות ולממן אותן באופן קבוע וללא סיכון משמעותי.
אחרי שביצעו עסקה אחת בכמעט שנה, הם ביצעו יותר משמונים נוספות בשנה שאחריה.
כל-כך התרשמתי מן השילוב שבין ההצלחה העצומה לאותנטיות הניכרת של אותו צוות יזמים, שלאחר ההרצאה לא יכולתי להתאפק והחלטתי ליזום בעצמי.
ביקשתי את המספר של אחד מחברי הצוות בקבוצה, פניתי אליו, סיפרתי קצת על עצמי וקבענו פגישה.
בשיחת הטלפון בינינו שקדמה לפגישה הסתבר לי שמה שחשבתי על אותה קבוצה באמת נכון.
האיש שעל הקו סיפר לי שבעיניו, שיתוף פעולה הוא שם המשחק, וככה גם נבנתה האימפריה שלו.
שלושת חברי הקבוצה התחילו לשתף פעולה ומצאו שכל אחד מהם טוב בדברים שהאחרים פחות יודעים לעשות, וביחד הם מייצרים צוות שלם ועגול שיכול לעשות הכל.
לאחר מכן הם פנו לשיתופי פעולה עם גורמים כלכליים והצליחו ליצור סיטואציה שבה כולם מנצחים, גם הם כצוות וגם גורם המימון שלהם.
ובסוף, הושגו גם שיתופי פעולה עם בעלי מקצוע מקומיים, על ידי יצירת שותפות בין שני הגופים במסגרת העסקאות במקום עבודה בשיטה הקלאסית של לקוח שעובד מול ספק.
הבקשה לפגישה איתם התקבלה בשמחה, מתוך אמונה של אותה קבוצה שכל אדם שרוצה לייצר שיתוף פעולה הוא פוטנציאל לצמיחה משותפת, ולאו דווקא לרווח כלכלי קטן יותר.
מתחילת הלימודים במסגרת הפרויקט האמנתי ששיתופי פעולה אמנם מצמצמים את הרווח לכל חבר צוות בנפרד, אבל מייצרים הרבה יותר הזדמנויות ופרויקטים ולכן גם יותר כסף בסופו של יום.
הסכמתי מאוד עם הגישה של אותו יזם והאמנתי שאוכל לחשוב על דרך בה אני יכול לתרום לצוות שלהם וכך לקדם את העסק שלי.
כבר אז ידעתי שגם אני אצטרך צוות בשלב מסויים, כי לעשות את הכל לבד שוב ושוב זה לא פשוט.
חוץ מזה, אף אחד לא טוב בהכל, גם אני.
רציתי למצוא הרכב של אנשים שבדומה לאותה קבוצת יזמים, ימצא את הדרך לעבוד בהרמוניה ויהפוך למכונה משומנת של עסקאות והזדמנויות.
הבעיה הייתה שלא היה לי רעיון לצוות כזה. היו לי בראש כמה אנשים שאהבתי יותר מאחרים, אבל לא ידעתי איך מתחילים.
בתזמון מושלם, שבועיים לקראת אותה פגישה החלטנו אבא ואני להזמין את חברי הקבוצה של פרויקט איקס אלינו הביתה למפגש חברתי. לא לצרכי עסקים, נטו לכיף, על אף שהיה ברור שזה ודאי לא יגמר רק בערב מהנה.
הרי במפגשים חברתיים מהסוג הזה נוצרים הקשרים העסקיים החזקים באמת.
קנינו קצת קרקרים וגבינות, חתכנו אבטיח, שמנו כמה בירות על השולחן, וחיכינו לראות מי יגיע.
היו בערך עשרה מוזמנים, מהם הגיעו שלושה.
לא הרבה, אבל במפתיע, או אולי בעצם לא כל-כך במפתיע, בדיוק אלה שהכי אהבנו שהם גם אלה שהכי אהבו אותנו.
זוכרים שציינתי שכמה אנשים כבר ישבו לי בראש עוד כשהתחלתי לחשוב על הקמת צוות? אלה האנשים.
כצפוי, השיחה זרמה מהר מאד לכיוונים עסקיים ואני החלטתי לקפוץ למים העמוקים.
"חשבתי שנקים צוות, כולנו".
לא ידעתי מה זה אומר או לאן זה ילך, אבל ככל שהתקדמנו בשיחה ושיתפתי ברעיונות והשאיפות שלי, נראה היה שבאמת יש סיכוי שזה יהפוך לאמיתי.
בסיום הערב כולם היו מרוצים ומאוחדים.
הרעיון שמאחורי הצוות שלנו התמקד בעובדה שבניגוד לאותה קבוצת יזמים איתם קבענו להיפגש, לנו יש חברי צוות בעלי יכולות טכנולוגיות, וכך נוכל לפתח פלטפורמה שתאפשר לנו למצוא עסקאות מתחת למחיר השוק עוד לפני שהן מגיעות לשוק הפתוח בארה"ב.
הרעיון השלם היה מהפכני, ההוצאה לפועל מסובכת מאוד, ובתור התחלה זה נראה לנו רעיון טוב מספיק להגיע איתו לפגישה הקרבה ובאה עם קבוצת היזמים. רעיון שאיתו אפשר ליצור ניצנים של שיתוף פעולה. החזון שלנו לאותו שת"פ היה שאנחנו נפתח את הפלטפורמה, וצוות היזמים הנ"ל יתרום לנו מהניסיון שלו בתמורה.
בסופו של התהליך לנו יהיה די ניסיון ויכולות כדי לפתח עסק רווחי ולהם תהיה גישה לאותה פלטפורמה.
על הנייר כולם מרוויחים וכל הסיפור נשמע אפשרי, אבל בפועל, להקים צוות להתמזג עם צוות אחר, להקים עסק נדל"ני ולבנות פלטפורמה טכנולוגית מהפכנית באותו הזמן זה קשה, קשה מאד.
הגענו לפגישה עם היזמים שבועיים אחרי.
התברר שאנחנו פוגשים רק אחד מהם, במפתיע או לא במפתיע דווקא את האחד שאני באופן אישי התחברתי אליו יותר. זה שאיתו דיברתי בטלפון.
הפגישה עברה בצורה נעימה מאוד.
דיברנו על התהליך של כולנו ביחד ושל כל אחד בנפרד, וסיפרנו על הרעיון שלנו.
הצלחנו לעורר התלהבות בצד השני.
הרי ברור שמנגנון שיודע לאתר עסקאות מתחת למחיר השוק זה דבר טוב, ובאותה פגישה עוד לא היה שום צורך לדבר על כמה העניין הזה בר ביצוע. התמקדנו רק בהיכרות ובחלום המשותף.
אחרי אותה פגישה הרגשתי לראשונה שיש לי קבוצה, שאני לא חייב לעשות הכל בעצמי ושיש סביבי אנשים טובים שרוצים לתמוך בצמיחה שלי ומרוויחים מזה גם כן.
ההחלטה ליזום הוכחה לי שוב כהחלטה מצוינת.
לולא היינו אבא ואני יוזמים את אותו מפגש חברתי בבית, ולולא הייתי מבקש להיפגש עם אותו יזם, הסיכוי שלנו להקים פלטפורמה טכנולוגית בשיתוף עם צוות יזמים מצליח היה הופך מנמוך, לאפסי.
על אף שכביכול לא היה שום הגיון בלחשוב שדווקא לי זה יצליח או לחשוב ששווה בכלל להתחיל תהליך ולנסות, בפועל זה היה הדבר הכי הגיוני בעולם.
כי במקום לשבת על זרי הדפנה ולקוות שדברים טובים יקרו מעצמם, יצרתי הזדמנות מאפס, ניסיתי להוציא את התקווה מהמשוואה ולהכניס במקומה את ההתנהלות שלי בפועל.
מאז אותה פגישה נעימה היו לנו כמה שיחות טלפון בהן ניסינו לאפיין את אותה פלטפורמה לקראת תחילת תהליך בנייה, היו כמה רעיונות נוספים והייתה אפילו עסקה אותה ניסיתי לקדם כפיילוט לצוות החדש שלנו.
בסופו של דבר, אחד מחברי הצוות ירד מהארץ במפתיע ועבר לגור בארה"ב, לצערי באיזור שלא יכול היה לשמש אותנו. חבר צוות אחר החליט שזה מהר לו מדי, ואני בעצמי התחלתי להתעסק באנשים אחרים והזדמנויות אחרות.
כל העניין התמסמס ונעלם.
אבל, מאז אותו ניסיון אני מגלה שבכל פעם שאני חושב שנגמרו ההזדמנויות, אני מצליח למצוא את האנשים הנכונים ולייצר חדשות.
הפתיחות לשיתופי פעולה והמוכנות לקפוץ למים העמוקים שוב ושוב מבלי לדעת אם אצליח לשחות הן שתי פעולות שמביאות הזדמנויות באופן קבוע.
זה רק הגיוני לחשוב שכשמנסים ומדברים עם אנשים משהו בסוף יצוף.
עדיין ברור לי שהסיכוי שמשהו יצליח ממשיך להישאר נמוך בכל פעם שאני מתחיל לנסות, אבל עם ניסיון שהולך ומצטבר לו ודיוק שהולך ונהיה מדויק יותר ככל שאני נכשל ומנסה שוב – אותו סיכוי נמוך לאט לאט הולך ונהיה יותר גבוה.
היום אני נשאר פתוח לכל שיתוף פעולה ולא מוותר על אף הזדמנות.
כשמתקשרים להציע משהו אני מקשיב, כשצץ רעיון אני נותן לו מקום, וגם כשנדמה לי שאין לי יותר זמן להשקיע בפרויקט חדש אני מגלה שככל שאני דוחס יותר בלוח הזמנים, הזמן הפנוי הופך למספק יותר ויותר.
בקיצור, בינתיים, אני מנסה לי,
בסוף זה יצליח.
וכיום, נחשו באיזו עבודה אני עובד.
אם רציתם לשמוע עוד על התוכנית, מה כל כך ייחודי באיך שהיא עובדת, האם היא תתאים לכם,
לשמוע חויות מבוגרים, להכיר את המנטורים למחזור הקרוב ולשאול את כל השאלות
אז כדאי לרוץ ולתפוס מקום מכאן >>>
