ראיית חשבון תמיד דומה בעיניי למתורגמנות – המתורגמן אחראי לתרגם שפה שאינה מוכרת בכדי לאפשר לנוכחים בשיחה להבין לא רק את המילים, אלא גם את המסרים וההקשרים המדוברים בשתי שפות.
ובאותה צורה חשוב בחיינו גם רואה החשבון.
יש סיבה לכך שלכל אדם בוגר יש רואה חשבון שעומד לצידו בעת צרה.
רשות המיסים או המע"מ למשל אינן יודעות לתקשר עם מרבית האוכלוסיה ברמה שתאפשר למערכת גביית הכספים לעבוד, בעוד אותה אוכלוסיה יודעת שעליה להעביר מסמכים ותשלומים כאלה ואחרים אך לא יודעת איך, מתי, כמה, מה מותר ומה אסור, ושם מתחיל תפקידו של רואה החשבון.
המתורגמן שעומד בין האוכלוסיה אל הרשויות.
כשמשהו לא מובן לנו בהקשר חשבונאי אנו מרימים טלפון לרואה החשבון והוא מדבר אלינו בשפה שאותה נוכל להבין ועוזר לנו לפתור את הבעיה, וכך מהווה גורם תמיכה שכיום בלעדיו אין באפשרותינו לקדם את חיינו מבלי לבצע טעויות שיעלו לנו ביוקר.
בחיי אני נתקל פעמים רבות בצורך בגורם תמיכה שכזה, אבל החיים הם לא רק ראיית חשבון. כשיש אפשרות לגייס תמיכה, ללמוד ממישהו כדי לא לבצע את אותן טעויות שהוא עשה כי לא היה מי שילמד אותו, להיעזר בידע של אדם כמפה אל עבר מטרה מסויימת – אני תמיד אעשה זאת.
אף פעם לא התעקשתי ללמוד דברים לבד. הקונספט שבו אני אקשיב וילמדו אותי תמיד עזר לי יותר. אני צריך מישהו שיגיד לי:
"גל, תתרכז, זה חשוב" כדי שהמידע באמת ישקע.
ברוב חיי, שלא היה מי שילמד אותי ויילחם את ההתקדמות שלי, לא התקדמתי. התחלתי תהליכים מבלי לסיים אותם ונהניתי מהפריווילגיה של גילאי העשרה חסרי האחריות והחובות. אך אז השתחררתי, נרשמתי לפרויקט איקס, התחלתי לפתח מוטיבציה ובעיקר "תחת" שיכול לשבת על הכיסא הרבה שעות, ועשיתי תאונה בכביש ארבע כדי להגיע לראיון עבודה שבסופו הבנתי שהזדמנות אמיתית על הפרק.
כבר ציינתי בסוף הטור הקודם שאותו ראיון עבודה הפך לעבודה בה אני עובד כיום. עבודה בה אני לומד על הנדל"ן לעומק ומכל כיוון, צובר ביטחון בתחום המשוגע הזה ובונה יכולות שבתקווה יביאו במהלך הדרך את העסק שפיתחתי בעזרת פרויקט איקס לגבהים אליהם אני שואף.
אבל את העבודה הזו ממש לא השגתי כי עשיתי תאונה והגעתי בזמן לראיון למרות זאת. את העבודה הזו השגתי כי לראשונה בחיי לא היה לצדי "רואה חשבון/מתורגמן", והתגברתי למרות זאת.
וכעת ברשותכם, אסביר:
בראיון העבודה בתל אביב, הקפדתי לשדר רעב ומוטיבציה להתקבל לאותה עבודה. רעב ומוטביציה שהיו לחלוטין לא בהלימה ליכולות שלי בפועל, אבל הספיקו כדי שאתקבל למיונים.
אף אחד לא התכוון לתת לי לעבוד בגלל הרצון העז שלי לנסות.
היו הוכחות שאותו מראיין רצה לראות, גם אם מינימליות, לכך שיש בי את הפוטנציאל להפוך לעובד מן המניין, כזה שיוכל לתרום גם מאישיותו אבל קודם כל מיכולותיו הטכניות.
הוא החליט לשלוח אותי הביתה עם משימה.
הטיסה שלי למקסיקו הייתה כאמור כשבוע אחרי והמראיין ציין שהוא מאמין שביכולתי לסיים את המשימה לפני הטיסה, אבל גם שהוא לא מתכוון לקבוע תאריך הגשה אחרון או רמת הגשה מינימלית. הוא האמין שאלה דברים שעליי לקבוע בעצמי בהתאם לרצון שלי להתקבל לעבודה אצלו.
בהמשך אותו יום הצצתי בטלפון ופתחתי את המייל שהוא שלח, רק כדי להבין מה סדר הגודל של המשימה והאם אוכל לסיים אותה בשעה שעתיים כדי להיפטר מהמשקל ששרר על כתפיי, וברגע שראיתי את המייל, התחיל תהליך ההתמודדות "ללא רואה חשבון" שלי.
בגוף המייל היה הסבר על המשימה הנדרשת וצורפו אליו שתי טבלאות אקסל, והמשימה – הכן דו"ח רבועני לנכס של החברה תוך שימוש בנתונים אינטרנטיים ובדו"חות האקסל.
ואני ראיתי שחור. לא רק שלא ידעתי לקרוא טבלאות אקסל שכאלה, מלאות במספרים ומושגים מתקדמים מעולם הנדל"ן, אלא שהטקסט עצמו בו נוסחה המשימה היה באנגלית גבוהה ובשפה המקצועית.
זה בדיוק השלב בו במקרים אחרים הייתי מתקשר מיד לרואה החשבון ומבקש ממנו לפתור את הבעיה, אבל רואה חשבון לא אחראי לעזור למשוחררים טריים מצה"ל למצוא עבודה ולצערי לא היה אדם בחיי שממש ידע ללמד אותי איך להכין דו"ח רבעוני דווקא לחברה הזו. אם היה אחד כזה, זה היה המראיין, שלצערי לא ממש יכולתי להעזר בו.
אז בלית ברירה, התחלתי לחקור. הבנתי שאותו מראיין הניח על שולחני הזדמנות שלא תחזור. הוא ציין כמה בחברה שלו אוהבים לחנוך יזמים צעירים שעדיין לא הבשילו ובכך לגייס אותם בשלב מוקדם ולייצר צמיחה אורגנית של עובדים חרוצים ונאמנים שמכירים את החברה כמו כף ידם. הוא היה היחיד שהסכים לבחון אותי ולא שלח אותי למראיין אחר, והחלטתי לקחת את העניין בשתי ידיים ולחקור למרות שלא היה לי גורם תמיכה.
שמחתי לגלות שגוגל, כמו שסיפרו לי פעמים רבות ולא הסכמתי להקשיב, ידע לענות לי על לא מעט שאלות. כך גם המנטורית הנפלאה שלי, אותה כבר שיבחתי פה בעבר, כשגם אבא הסבלני והכל-כך תומך ישב איתי וניסינו להבין ביחד מה אמור להיעשות במסגרת המשימה שקיבלתי.
אבל, בניגוד לבדרך כלל כאמור, אף אחד מאותם גורמים עליהם ניסיתי להישען לא ידעו לתת לי תשובה סופית או חד משמעית. בסופו של דבר, הייתי חייב לפעול ממקום של אמונה ובטחון ביכולות שלי לייצר מוצר מוגמר איכותי, ולסמוך על כך שהמוטיבציה וה"תחת" שהצלחתי לגייס לביצוע המשימה יספיקו.
יום אחרי יום, לילה אחרי לילה, צפיתי בסרטוני יוטיוב, קראתי, דיברתי בטלפון והתייעצתי, ולאט לאט התחיל להבנות לו הפאזל שנקרא "דו"ח רבעוני לרבעון השני לשנת 2021, לנכס בעל 120 יחידות בג'ורג'יה".
אפילו את שם הנכס אותו מראיין לא נתן לי ונאלצתי לחפור החוצה כדי להשיג תשובות.
התעקשתי על כל דבר קטן, אם זה הטקסט, הטבלאות, המספרים, התמונות ואפילו הגופן והצבעים שגרמו לדו"ח להראות וול סטריטי ולא כמו המחברת שלי בשיעורי מתמטיקה בתיכון.
אחרי שבועיים, כשבוע לתוך הטיול במקסיקו, במיטת קומותיים בהוסטל שבעיירת חוף מהפנטת, לבד כי החברים הלכו למסיבה, עם הטלפון בזום אין על הברכיים ולא עם לפטופ – הכנסתי את המספרים האחרונים לטבלאות האקסל, דייקתי את הטקסטים, וצבעתי את הדו"ח בפעם האחרונה, רק כדי להיות משוכנע שבחרתי בגוון הכחול הנכון, וסיימתי.
בהתרגשות גדולה העברתי את הדו"ל לפי די אף, ושלחתי אותו למראיין, עם כיתוב יומיומי שאמור היה לשדר שהמשימה הייתה קלה והתבצעה בהצלחה. אחרי שבוע של מתח, הזמין אותי המראיין לקיים פגישה נוספת שאחזור לארץ.
לאותה פגישה הגעתי עם ביטחון, כי הרגשתי שהמוצר המוגמר שלי היה נהדר ושאתקבל בקלות.
הרושם של המראיין לעומת זאת, היה שהרעב ניכר, הדו"ח בהחלט יפה ומצויין, אך הייתי צריך לשלוח אותו בבוקר שאחרי קבלת המשימה ולא אחרי שבועיים. מדהים כמה שהדרישות בעולמות אליהם שאפתי להיכנס לא תאמו את הדרישות שלי מעצמי.
ולמרות האכזבה היחסית מהאיחור שלי, החליט אותו מעסיק לנסות להתקדם משלב המיון לשלב התמחות, שאולי תהפוך לעבודה בהמשך. הוא טען שהרעב כל-כך ניכר שהוא מסוקרן לראות מה יכול להתפתח משיתוף הפעולה הזה.
אותה התנסות לימדה אותי שאנחנו לא תמיד צריכים את "רואה החשבון" לצידנו. לפעמים אנחנו כל-כך נבהלים מהשפה הזרה שבדו"ח המיסים או לצורך העניין בדו"ח הרבעוני, שאנחנו בורחים ובכלל לא מנסים לקרוא אותה.
הסיטואציה אליה נשאבתי הכריחה אותי להתמודד ללא תמיכה מלאה לראשונה בחיי, וכעת כשגיליתי שניתן בעזרת אמונה, כח רצון, "תחת", והעמקה להתגבר על אותה שפה זרה ולהבין אותה – אני כבר לא מפחד או נהבל, אלא נרגע ומנסה לקרוא.
לסיום ולמטרת המחשה, אציין שמאז אותו דו"ח רבעוני שהגשתי באיחור של שבועיים פחות יום, לא נתקלתי במשימה שהפחידה אותי או כזו שחשבתי שלא אוכל לפתור העצמי.
ואת כל שאר המשימות שניתנו לי על ידי אותו מראיין מאז, בחלוף 8 חודשים, סיימתי עד הבוקר שאחרי קבלת המשימה, ולא אחרי שבועיים.
וכיום, נחשו באיזו עבודה אני עובד.
אם רציתם לשמוע עוד על התוכנית, מה כל כך ייחודי באיך שהיא עובדת, האם היא תתאים לכם,
לשמוע חויות מבוגרים, להכיר את המנטורים למחזור הקרוב ולשאול את כל השאלות
אז כדאי לרוץ ולתפוס מקום מכאן >>>
