אזור הנוחות

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter

ברוך שובך למסע משותף ב-4 הנתיבים והפעם נחקור יחד את המושג הכל כך נפוץ בעולם האימון וההתפתחות האישית – ״איזור הנוחות״

בואו נתחיל תחילה בהתבוננות במנגנון הישרדותי בסיסי שקיים בכל אדם, נבין למה הוא שם ואיך הוא שומר עלינו מצד אחד וגם מגביל אותנו מצד שני.

היכרות עם מנגנון זה תאפשר לנו להרחיב את שדה האפשרויות העומד לפנינו ונוכל לקבל החלטות בפרספקטיבה – נקודת מבט רחבה יותר שתאפשר לנו להגדיל את הביטוי שלנו בעולם ולהרגיש תחושת רווחה גדולה יותר.

המנגנון ההישרדותי הוא מנגנון חשוב, תפקידו לשמר את הקיים ולהגן עלינו מפני דברים שעלולים לפגוע בנו, כמו למשל: דברים חמים שיכולים לעשות לנו כוויה, כאשר המנגנון משרת אותנו לשם הגנה זה מצוין, אך ישנם מצבים בהם הוא מפסיק לשרת אותנו ויכול לעכב אותנו ועל זה ארצה להתמקד במאמר ?

רוב הזמן אנשים נעים בין הימנעות מכאב לבין משיכה לעונג.

למה? כי המנגנון ההישרדותי פועל בצורה מאד פשוטה. אם כואב לי אז כנראה זה מסוכן, ואם נעים לי כנראה שאני במקום בטוח. כאב באמת יכול להוות סימן לסכנה אבל לא תמיד.

הרבה השתנה במציאות החיצונית וגם המח של האדם התפתח, אבל האזור הזה במח נשאר כשהיה.

כואב = לא טוב, נעים = טוב.

מה הבעיה בעצם?

אנשים התמכרו ל-"נעים לי", כאשר זה נעים לי אני אפעל, כשזה לא נעים אני אתרחק, ולמעשה, כך נוצר ״אזור הנוחות״ המפורסם.

אבל למה הם מפחדים לצאת מאיזור הנוחות?

הפחד הוא מתחושת כאב פנימי.

ממה נובע הכאב הפנימי?

כאשר היו לנו חוויות עבר שיצרו רגש עוצמתי של עצב או כעס שלא יכולנו להכיל באותו רגע, הדחקנו אותו כדי לא להרגיש את הכאב, דבר שבהחלט שמר על השפיות שלנו באותו הזמן ועזר לנו לשרוד אבל לטווח ארוך יצר אצלנו פער. הרעיון במנגנון הזה הוא לדחות את הרגש לזמן בו נוכל להכיל ולבטא אותו ולא להדחיק אותו לתמיד.

 

מה הכוונה?

יש חיות שכאשר טורף בא לטרוף אותן, האינסטינקט שלהם מכניס אותם לפריז (Freez) מעין קיפאון, והן נראות כמו מתות ולכן הטורף עוזב אותן. לאחר שהסכנה חולפת מתחיל רעד בגוף שלהן שמשחרר את האנרגיה שהקפיאה את הגוף וזהו, נגמר. אין טראומה.

אצל בני אדם יש מנגנון דומה ,אבל בשונה מהחיה – לנו נוצרת טראומה והרגש ש״קפא״ מאוחסן בגוף (store) ולא משתחרר מייד אחרי הסיטואציה המפחידה .אז נוצר מצב בו המוח יוצר סיפור (story) שמאפשר לנו לא להרגיש את מה שקרה או יותר נכון לדחות את ההרגשה לזמן אחר. הבעיה שאנחנו ממשיכים לספר לעצמנו את הסיפור הזה ומצמצמים את שדה האפשרויות שלנו, כי כאשר יש פוטנציאל בעשייה שלנו שנפגוש מקום שעלול להפגיש אותנו עם סיטואציה דומה לטראומה אנחנו נמנעים ואז טועים לחשוב שזה שנעים לנו (למעשה הכאב מודחק) ושזה כביכול הכי בטוח לנו לא להתקדם אלא להישאר איפה שאנחנו.

מה שמעניין זה שדווקא התמודדות עם סיטואציות דומות שמאפשרות לרגש שנדחה כמו צ׳ק דחוי להפריע הן הזדמנות לשחרור, כמו שהחיה רועדת ומשחררת את הפחד שהקפיא.

למעשה, אנחנו נמנעים מכאב שלא בהכרח מסוכן לנו אלא זה כאב ישן שמאוחסן שרוצה להשתחרר ולאחר השחרור לאפשר לנו להתמודד בצורה מיטיבה יותר עם המציאות ולעבור מהימנעות למוכנות לאימות.

אנחנו מתרחקים ממקומות שעשויים לפתוח את הstorage ולהעמיד במבחן המציאות את ה story שהמצאנו כדי לא להרגיש את הרגש של אותה סיטואציה שקרתה בעבר.

אנחנו מזדהים עם הסיפור הזה ולא רוצים לשחרר אותו כי אנחנו בטוחים שהוא שומר עלינו, אבל שומר מפני מה? מפני משהו שכבר קרה. זוהי טיבה של טראומה הפחד ממשהו שכבר קרה שלמעשה הרע ביותר כבר קרה…. כן הרע ביותר כבר קרה, אבל הפחד לפגוש את הכאב של מה שקרה מנהל אותנו ומשאיר אותנו באיזור הנוחות של הימנעות ועימות מול כל מה שיכל בטעות להפגיש אותנו עם אימות הסיפור שלנו.

וכך קורה שאנחנו שמים לעצמנו מטרות חשובות כמו מציאת זוגיות, יצירת הכנסה נוספת ועוד ולא מבינים למה אנחנו נמנעים מעשייה, נכנסים לדחיינות ולא מתקדמים ולא מגיעים לתוצאה.

האמת היא שבדרך אל המטרה אנחנו נאלצים לפגוש כאבים שנאגרו ואנחנו טועים לפרש את הכאבים שצפים לטובת שחרור כאילו משהו בדרך מסוכן, מפרשים את זה שמשהו בנו לא מספיק טוב ולכן לא מצליחים להתקדם, המנגנון ההישרדות הרציונלי ממהר לפרש את המצב כמאיים כאשר אנחנו דווקא בדרך הנכונה.

כל שעלינו לעשות הוא להסכים להרגיש את הרגשות שצפים בדרך כדי לאפשר לעצמנו להשתחרר מסיפור ישן ולשמוע סיפור חדש אמיתי יותר שמתאר את החיים שאנחנו רוצים לחיות עכשיו, סיפור שבמקום לנבוע מהימנעות שמביאה עונג מיידי של ״ביטחון מדומה״ לעבור לסיפור שיש בו גם תחושות פחות נעימות אבל מאפשר לנו לעבור דרך אי נוחות זמנית ולהגיע למקום חדש בו אנחנו מרגישים עונג אמיתי מתוך נוכחות בתוך עצמנו, מתוך הגשמה שנובעת מאהבה עצמית ולא מתוך פחד להיפגע, זו איכות חיים חדשה.

דמיינו לעצמכם שאתם נוהגים במכונית שיש בה אמצעי בטיחות משוכללים ביותר שתפקידם למנוע תאונה, האמצעים האלה תוכננו ותוכנתו בקפידה על סמך ניסיון עבר של תאונות שקרו לרכבים, אתם נוהגים ואכן זה מגן ומזהיר אתכם כאשר אתם מתקרבים לרכב או נוסעים מהר מידי או סוטים מהנתיב וזה אפילו מתקן את הסטייה של ההגה ומחזיר אתכם לנתיב.

עכשיו תארו לעצמכם שאתם נוסעים ברכב המשוכלל והפעם מערכות הבטיחות מושפעות גם מהדמיון שלכם ולא רק מה שקיים בכביש באותו רגע ונניח שאתם ורוצים להגיע למקום כלשהו ופתאום אתם לרגע מדמיינים שעומדת לקרות תאונה והאוטו פשוט עוצר ולא מוכן ליסוע, משהו במערכת הבטיחות המשוכללת מושפע מהדמיון שלכם ומהפחד שלכם שתקרה תאונה והוא לא ממשיך ליסוע, אתם נושמים ומרפים מהפחד שתקרה תאונה והאוטו ממשיך ליסוע.

אגב, הפחד הזה נובע מתאונה אמיתית שקרתה לכם בעבר אבל עכשיו אתם נוסעים בכביש פתוח ללא כל סכנה ממשית ועדיין מידי פעם שהפחד הזה מתאונה עולה מנגנוני הבטיחות של הרכב מסיטים פתאום את ההגה הצדה כאילו נמנעים מתאונה שראיתם בדמיונכם שנבעה מפרשנות שלכם, מהפחד שלכם על אף שהכביש היה פנוי אבל המערכת המשוכללת מייד ״נחלצת להצילכם״ כי היא בטוחה שאתם בסכנה ואתם פשוט לא מצליחים להגיע ליעד שלכם.

מזכיר לכם משהו?

אז עכשיו שהבנו שיש שני איזורי נוחות:

–          ״איזור נוחות מקדם״ בו אנחנו קשובים ונזהרים מדברים שמסוכנים לנו באמת וגם מחוברים לחוזקות שלנו ולמקומות שבאמת נעים לנו להיות בהם כי הם משקפים לנו דיוק, ביטוי והגשמה.

–          ״איזור נוחות מעכב״ בו אנחנו מושפעים מטראומה שקרתה בעבר ומפרשים מצבים רגילים כמצבים מאיימים ונמנעים ממקומות ופעולות שיכלים לקדם אותנו.

אז מה עושים עם איזור הנוחות המעכב?

  1. בשלב ראשון המודעות למנגנון ההישרדות כבר מאפשרת לנו לזהות דפוסים מעכבים ועצם הזיהוי הם כבר פחות מפעילים אותנו ואנחנו יכלים להתחיל לקחת עליהם אחריות. 

  1. בשלב השני אחרי זיהוי הדפוס לעשות חקירה – מהו המקור לדפוס?

  1. בשלב השלישי להתאמת עם חווית המקור, להסכים להרגיש את הרגשות שעולים ולגלות שהמפגש עם הכאב הזה הוא לא כל כך נורא וככל שיכלת ההכלה שלנו של הכאב גדלה, כך מתאפשרת לנו תנועה חופשית יותר ופחות הימנעות ואנחנו חווים יותר ביטוי והגשמה.

נכון ,זה לא פשוט לפגוש ולשחרר את המקומות האלה ולכן חשוב ומומלץ למצוא את הדרך הטיפולית שמתאימה לך שתאפשר לך לעבור דרך המקומות האלה ולאפשר לך לנוע בצורה חופשית יותר בעולם.

זה יכול להיות אימון, טיפול כל מה שאתה מתחבר אליו שיאפשר לך לפגוש את עצמך ולעבור תהליך לשחרור אמונות ודפוסים מעכבים.

 בנוסף, אחת הדרכים להגמיש את דרך הפעולה שלי ולהגדיל את החופש האישי שלי היא למצוא סביבות תומכות בהן יש מעין הסכמה לקבלה הדדית, מקום בטוח שמאפשר לך להרהר בקול רם עם עוד אנשים שיכלים לשקף לך מה שאתה לא רואה, לפתוח את הראש לסיפורים חדשים ולאפשרויות חדשות,.

 

זו אחת הסיבות לשמה הקמנו את Team8 Mastemind!

ליצור מקום בטוח לשתף, לחלוק אתגרים ולמצוא ביחד דרכים נוספות לפעולה, חיבורים וקשרים שמאפשרים להמשיך לצעוד בדרך ביחד.

אם מדבר אליכם להגיע למפגש התנסות [ללא עלות] כדי לפגוש וליישם את התכנים הללו בחייכם בפרטיים או בעסק שלכם, ולעשות זאת בסביבה תומכת, נעימה והרמונית ובסיעור מוחות משותף (כולל הנחיה צמודה) –

תוכלו לשריין את מקומכם במפגש מאסטרמיינד הקרוב בלחיצה פה >>

מחכה לפגוש אתכם שם! ?

גילעד.

]]>

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
גלילה למעלה