זוכרים את הכתבה הזו שפורסמה לפני כשלושה חודשים? החזרנו אותה לעמוד הראשי כי ממש בעוד כשבועיים – ב-21/10 – יתקיים אירוע התרמה בזאפה תל אביב בהשתתפות שלומי שבן ושולי רנד.
וזה מתוך הפוסט שפורסם לפני כשלושה חודשים:
לא, לא אלו שעוברים לידינו ואנחנו לא רואים אותם. אמנם גם הם צריכים את תשומת הלב שלנו ויחס.
אבל הפעם אני רוצה לשים באור את אלו שחיים לידינו ביום יום, נראים רגילים לגמרי אבל אנחנו לא רואים את המשא שהם סוחבים איתם.
לוקחים איתם תמונות, אירועים, חוויות קשות ולפעמים מחלות שאינן נראות.
וזה הולך איתם בבוקר, בלילה, בחדר או במקום ציבורי לכל מקום. אי אפשר לשחרר את זה. זה שם. והם צריכים ללמוד לחיות עם זה. אבל עוד לפני זה הם צריכים בכלל לבחור לחיות…
אתמול במסגרת אירוע הקהילה של פרויקט X, קהילת יזמים ומשקיעים נדל״ן, הגיעו אלינו שי קוזלובסקי, מקים העמותה לא מפקירים פצועים בשטח וגלעד לוסטיג, שמלווה את העמותה בצד העסקי שלה כדי להפוך אותה לגוף שמקיים את עצמו.
מטרת העמותה, למי שלא יודע, היא לעזור להלומי והלומות קרב (מזמינה אתכם לבקר בגוגל או לצפות בסדרה ״בשבילה גיבורים עפים״).
אחרי פגישה אישית שלנו עם שי אתמול הבנתי ששום דבר לא יכול לחזור להיות כמו שהיה קודם.
אני מניחה שרבים בעולם ההתפתחות האישית מבינים את המשמעות של ״עיניים שנפתחו ולא יכולות להיסגר שוב״ וזה בדיוק כך עם הלומי קרב.
לא רק שאי אפשר לעצום את העיניים שוב, אין בכלל רצון כזה, ויש הבנה שדברים חייבים להיעשות כדי לשנות. כדי לעזור להם לבחור בחיים.
השבוע נזרע זרע קטן, שאני מקווה בכל ליבי שיבשיל ליער שלם של טוב, של שינוי ושל העצמה לטובת כל מי שייבחר לקחת חלק בכך.
כי כדי לייצר חברה טובה יותר, אנחנו צריכים לראות גם את הבלתי נראה בעיניים אנושיות 
נשמח גם לשיתופים שלכם כדי שנוכל לעזור לעמותה לגייס כמה שיותר תרומות וחשיפה.
