אומרים שיזם בכלל, ויזם נדל"ן בפרט, אישיותו העסקית מתעצבת לאור עברו, והחוויות שצבר אותם בחייו.

אז אני הגעתי לעולם יזמות הנדל"ן לאחר שירות צבאי ממושך.

השבוע השתחררתי רשמית מהצבא לאחר חופשת פרישה וניסיתי לסכם את השירות בכמה שורות.

אקח אתכם היום למסע בעולמו של מפקד קרבי בצה"ל.

אז איך מסכמים 23 שנה בכמה שורות?

זה יהיה קצת ארוך, אבל שווה קריאה..

פברואר 96, אני תלמיד במכינה בעלי, חודש לפני הגיוס, שיחה עם מפקד בסיס ההדרכה בצנחנים: אביב כוכבי. אני יושב מקדימה כראוי לצנחן לעתיד וגם שואל אותו שאלה.

חודש לאחר מכן, 21 למרץ 96, יום הגיוס לצנחנים. לבוש מדים ירוקים חדשים. לילה ראשון בבקום. שיחת מפקד הבסיס. נכנס אביב כוכבי, מסתכל על כולם, קולט אותי מיד בפתח השיחה ושואל: הגעת לכאן בגלל השיחה שלי?

מסמיק מבושה.. המפקדים נועצים מבטים, לומד מיד איזה חדות יש לו.. ומדהים איך שדברים מתגלגלים..

קיץ 97, חוזר מקורס מ"כים, חזרה למחלקה שלי בגדוד 890 ללבנון. תופסים את מוצב סוג'וד בדרום לבנון. יום ראשון בבוקר, אני שומר בעמדה. עולה מולי בקשר 70:

"סוגוד כאן 70, האם אתם קרנף איתי?". רץ למ"מ יקי דולף כדי שיפרש את השאלה. הוא מסביר לי שנדב מילוא רוצה לוודא שאנחנו בקשר עין עם הכוח שלו. חוזר בחזרה ומשיב: "חיובי", בקול סמכותי..

10 דקות לאחר מכן, קולות ירי ופיצוצים מולי.. נדב מילוא ז"ל נופל בקרב, ואנחנו בעיצומה של מתקפת מחבלים על המוצב. שם הצלחתי לפגוע בשני מחבלים הראשונים בחיי, ובזכות תפקוד המחלקה, ובדגש על ההמ"מ המקצועי שלה: יקי, יוצאים מהקרב שידינו על העליונה והמחבלים שלא נהרגו בורחים…

מבין מהי המשמעות של לחימה, מה המשמעות של מנהיגות מפקדים: נדב ויקי, ומה המשמעות של אומץ בלחימה.

חורף 98, בה"ד 1. ניווט מסכם 35 ק"מ בלילה. אני חדור משימה לא רק לסיים בהצלחה, אלא לסיים ראשון! אבל אני מהגדודים, ויש שם צוערים מיחידות מובחרות, מה הסיכוי שלי?

אבל כמו שאומרים: "הכל בראש".. יוצא לניווט עם מכשיר קשר 77 על הגב. מתנצל מהבן זוג, אבל פשוט רץ ולא עוצר כל הניווט…

מסיים את הניווט בערך ב-02:30 בלילה, אחרי ניווט מצויין. נכנס לבניין של גדוד גפן, ובודק רק דבר אחד: שאף אחד לא סיים לפני. בודק בחדרים: עמדתי במשימה… ושלא יגידו שהגדודים לא יכולים לעקוף את היחידות המיוחדות..

קיץ 98, אני מ"מ של מחלקת בייניש במוצב גלגלית ברצועת הביטחון של דרום לבנון. 4 חודשי קו. יצאתי הביתה סה"כ 3 פעמים בכל הקו. לילה חרישי. הטלפון הציבורי מצלצל, 2 בלילה. אני עונה. מהעבר השני המש"קית ת"ש של הפלוגה. מדברים על החיילים שקשה להם וכיצד ניתן לעזור להם.. השיחה קולחת…שם נולדו גם ניצני האהבה, ושם הכרתי את אשתי האהובה מרים עד היום.

ושלא יגידו שלא זוכים גם למתנות בצבא..

23 במאי 2000, עין הנציב, אני לאחר תפקיד סמ"פ, בחופשת קצרה לפני הלימודים במלט"ק. ליל ירח בקיבוץ עין הנציב, ל"ג בעומר, אנחנו נשבעים אמונים זו לזה.. מתרגשים. רוב הרוקדים על מדים..למחרת שנתעורר נבין שבאותו לילה צה"ל השלים את הנסיגה מלבנון…אותה לבנון ששם הכרנו..

מרץ 2001, שיחת מח"ט: יוסי בכר. אני בסיומו של תפקיד מפקד פלוגת מסלול ומבקש לפקד על פלוגת החוד. יוסי מסרב ומודיע לי שאני מדרים לבה"ד 1.

"אין מצב!" – "אז זהו, שלא שואלים אותך".. מקבל את הדין, ונוסע לשנה וחצי מדהימות בבה"ד 1, שם אפקד גם ביבשה וגם בהשלמת החי"ר.

למדתי שאני לא באמת יודע מה טוב עבורי בכל מצב בצבא, ועד כמה הזדמנויות חדשות יכולות להוליד תקופות נהדרות. וחוץ מזה שבדרך כלל נכון להקשיב ליוסי בכר, המפקד המדהים הזה..

קיץ 2006. בינתג'בל. מוצא את עצמי מפקד פלוגה ותיקה בגדוד 890. הפלוגה מקבלת משימה להתקדם לעבר הקסבה, ולסייע לכוח מגולני שהסתבך. המח"ט חגי מרדכי מחליט להצטרף אלינו.. אני מנסה למנוע ממנו, אך ללא הועיל. דוגמא אישית ואומץ לב שאין כדוגמתה. יום עמוס הרבה היתקלויות. רק למחרת בערב אבין שבאותו קרב נהרג שכני וחברי הטוב רועי קליין ז"ל.

שבוע לאחר מכן עייטא א-שעב. לחימה באויב עיקש, מבית לבית. מטהרים את קן המחבלים. חיילים, שעד לפני חודש העסיקו אותי בשטויות, מתגלים כאריות. בקרב הזה 2 מהם יקבלו עיטורים וצל"שים. מצליחים לפגוע במחבלים רבים. אלו יהיו היומיים הקשים ביותר בחיי..

לומד על חשיבות עוצמת המנהיגות בשעת קרב. ועד כמה הלוחמים צריכים מפקד שיוביל אותם תחת אש.

באותם ימים לומד גם על ההיבטים המנטאלים בלחימה ועל תגובות קרב. באותו כפר, 2 מהחיילים האמיצים שלי, יתחילו לקבל תסמינים שבהמשך ייהפכו לפוסט טראומה…

שנתיים לאחר מכן, אני מפקד מחזור בבסיס ההדרכה של חטיבת הצנחנים. ערב פסח, אנחנו נמצאים בהלוויה של חברינו הטוב אלירז פרץ. משם נוסעים לאיכילוב. גילו אצל מרים גידולים בבטן..

נכנסים למנהל בית החולים פרופסור גבי ברבש. הוא סוגר את הדלת: "הגידולים ממאירים.." השמיים נופלים עלינו.. מתחילים בסדרת בדיקות.. במהלך הפסח, נקבל שוב טלפון מפרופסור ברבש: "שלחנו את הבדיקות לעוד 2 מכונים בארה"ב והתברר שהם שפירים.. ואוו איזה הקלה…

לומדים שהכל פורפורציות בחיים, ולפני הכל הכי חשוב: בריאות וזוגיות.. וזה גם בחיים המטורפים שבחרנו לעצמנו..

2010, לימודים בפו"ם. 18:00 בערב, הטלפון מצלצל, מהעבר השני מדבר אורן אבמן. מח"ט כפיר. "תגיע לשיחה".. נכנס ללשכה המנומרת עם כומתה אדומה. צנחן שנקרא לחטיבת כפיר. "יש לך בדיוק 24 שעות להגיד אם אתה מעוניין לקבל גדוד בחטיבה". אבל אני בכלל חשבתי להמתין שנה ולהיות מג"ד 101. נוסע לחגי מרדכי, מתייעץ. משיב תשובה חיובית, מקבל פיקוד על גדוד לביא.

חודשיים מאוחר יותר, טקס, סיום פו"ם, מפקד המגמה יהודה יוחננוף והמפק"צ איציק רונן, מוודאים שההורים שלי יגיעו גם הם לטקס. אבל למה?

הכרוז קורא:" מצטיין צוות 1 – אריה שחורי". אני עולה ללחוץ את ידי הרמטכ"ל בני גנץ. תוך כדי לחיצת היד, מודיע הכרוז:" כמו כן, עבודת גמר מצטיינת.. ". אני לוחץ את ידי הרמטכ"ל בני אולי 30 שניות, עד שהכרוז מסיים לקרוא…

לומד שוב  שאני טוב בלימודים, בכתיבה, וגם בהדרכה.

נובמבר 2012, אני מג"ד גדוד לביא, באמצע תרגיל אוגדתי גדול. פתאום המח"ט אודי בן מוחה קורא לי ואומר: "לפני חצי שעה חיסלנו את אחמד ג'הברי, רמטכ"ל החמאס, קח את הגדוד ותרד לעזה.. שיהיה בהצלחה.

נוהל קרב ארוך, תוך כדי הנוהל קרב, אני מתחיל לקבל סימנים שהגדוד משנה כיוון ואמור לעלות לחברון, להחליף גדוד נח"ל שיירד במקומנו. הטמענו בגדוד את השאיפה להילחם במשך שנה וחצי, ולא, אנחנו לא נוותר!

תוך כדי המלחמה, אני במלחמה אחרת משלי: גדוד לביא לא יעלה צפונה! לא בוחל בשום אמצעי, עד כדי להרים טלפון לאלוף.. לאחר יומיים של מאבקים, מתקבל האישור: גדוד לביא יישאר בדרום ויילחם תחת חטיבה 188 בסגעייה עם גדס"ר גולני.

השמועות אומרות שסירבתי פקודה.. אולי..

אבל גם למדתי שאם אתה באמת נחוש במשהו, גם אם כל העולם נגדך, אל תוותר, בסוף אתה תצליח..

שלוש שנים מאוחר יותר, סיימתי לפקד על בסיס ההדרכה של חטיבת כפיר, ועכשיו התחלתי תפקיד של קצין האג"ם של מל"י עם המפקד מיקי אדלשטיין. מגיע לביקור הרמטכ"ל הנכנס גדי איזנקוט. הם מסתודדים. הביקור מסתיים, מיקי זורק לחלל: נראה לי ששווה שנתכנן תרגיל גייסי, עם כמה אוגדות. אבל רגע: מה?? איך??

מתחילים נוהל קרב ארוך בן שנה וחצי, רותמים בערך את כל הצבא לתרגיל הזה, ואני זוכה להיות שותף ומההוגים של התרגיל הגדול ביותר בצה"ל בשנים האחרונות, תרגיל הגייס. תרגיל שהיו שותפים אליו עשרות אלפי מפקדים וחיילים והכין את צה"ל למלחמה הבאה. איזה סיפוק אדיר להיות שותף לדבר כזה גדול..

ערב ראש השנה 2017. דיון שיבוצים לתפקיד מח"ט. אני מקבל תשובה שלילית. סטירת לחי מצלצלת. כעס! עצב!

לאט לאט, מתחילים לעכל את המציאות החדשה שנוצרה, מחפשים כיוון ומפנים את האנרגיות לכיוון של עולם חדש: עולם היזמות. מקבלים החלטה לפרוש. השנה האחרונה כמפקד צוות בקורס מפי"ם הופכת להיות מהשנים היפות בשירות שלי.

אז איך מסכמים 23 שנים של מפקד לוחם בצה"ל: דבר ראשון מודים לבורא עולם על הכוחות שהעניק לנו לעשות את כל מה שעשינו, ועל ששמר עלינו ברגעים שהמוות היה ממש מעבר לפינה…

מודים לאשה המדהימה מרים שידעה להיות שם בשבילי, ולגדל את הילדים המקסימים שלנו לתפארת..

מודים למשפחה המצומצמת והמורחבת שתמיד ידעה לתמוך.

מודים לצה"ל על כל מה שנתן לנו לאורך השנים ועל האישיות שלנו שנבנתה במהלך השנים.

ו:מקדישים את המילים הללו לכל אותם מפקדים לוחמים שבחרו בדרך המפרכת והתובענית הזו. דרך שברובה מגיעים הביתה רק בסופי שבוע, וגם פעם בשבועיים, והפלוגה והגדוד הופכים להיות חלק מאיתנו. דרך קשה, מלאה עליות ומורדות, כישלונות צורבים והישגים מדהימים.

אז היום אני מעביר את האלונקה לטובים ממני, (כמובן שנשארת עוד תקופה ארוכה במילואים).

אז מתוך העולם הזה הגעתי ליזמות נדל"ן.

מתוך חיים של שליחות, של חינוך, של טיפול באנשים וניהול ארגונים גדולים.

את המקצועיות, המחויבות והמשימתיות, אני מביא איתי לעולם היזמות.

אז אם גם אתם עומדים בצומת דרכים, פורשים או לפני פרישה, ורוצים לקחת את הערכים והמיומנות שרכשתם לעולם של יזמות ויצירתיות, אבל עם זמן איכות לעצמכם ולמשפחה – מוזמנים להצטרף אלינו, לפרטים נוספים>>>