lia3 1

בדיוק כשחשבתם שהכל נוצץ

 

טוב, אז אחרי ששמענו איזה כיף ומדהים זה להיות יזם נדל"ן

וכמה שזה מושלם וזוהר,

בואו נהיה כולנו בנדל"ן!!!

 

רגע.. איך זה שלא כולם נמצאים בעולם הנדל"ן?

איך זה שלא כולם עלו על ה"טריק" הזה?

איך זה שרק מעטים באמת נכנסים לתחום ב100%?

 

הרי… כולם רוצים להצליח.

לא?

 

התשובה היא, לדעתי,

שלא כולם מוכנים לשלם את המחיר.

 

ברור שכולם (או לפחות אחוז גבוה מהאוכלוסיה) היו רוצים להיות רזים וחטובים, נכון?

אז איך זה שלא כולם מקפידים על התזונה שלהם וקמים בבוקר לחדר כושר?

 

יש את התוצאה.

והיא זוהרת, מרשימה. כולם רוצים להשיג אותה.

או לפחות… היו רוצים.

כי עד להגשמת המטרה יש מחירים שצריך לשלם.

ואם אתם לא רוצים לשלם את המחירים

(שימו לב- "רוצים" ולא "מוכנים", הבדל עצום)

אז לא תגיעו לאותה מטרה נחשקת.

 

כולם רוצים להיות רזים וחטובים אבל לא כולם רוצים להתחייב להקפיד על התזונה שלהם ולקום באופן קבוע לחדר הכושר.

 

הרבה אנשים היו רוצים להצליח בתחום הנדלן, אבל לא כולם מוכנים ל:

כשלונות

מצבי לחץ

להפסיד כסף

לשרוף קשרים

לעשות שיחות לא נעימות

לפעול בחוסר וודאות

לשפר את הביטחון העצמי

לערער את הביטחון העצמי

לתת אמון

לוודא אמון

לחטוף צעקות

לעבוד עד שעות מאוחרות

לתת תשובות כנות ואמיצות

לתת שעות שלמות של שיחות טלפון

שעות של עבודה על המחשב

שעות שלמות שלמות של נסיעות

טרטורים, ניירת ובירוקטיות

תקלנות טכניות

תקלות אחרות

לגלות חוסר שלמות

לעבוד בחוסר שלמות

לא לעמוד בציפיות (שלך או של הסביבה)

משברים מנטליים (שלך או של הסובבים)

משברים כלכליים

לקבל את זה שאין אמת אחת

להיות זמין כמעט כל הזמן בפלאפון

לדעת שיש לך אחריות על אנשים

לקחת אחריות על טעויות

 

ועוד ועוד ועוד…

 

אם קראתם את כל זה,

והתחלחלתם רק מעצם המחשבה על ימים כאלה

(לפעמים יש ימים המאגדים בתוכם את כל קשת הרגשות שצויינה ברשימה מעלה)

אז אני מבקשת מכם שתעצרו רגע.

ותחשבו שוב.

עובדים חזק בארה"ב, גם בקורונה

הנטייה הראשונה שלנו היא להישאר במקום שבו אנחנו עכשיו

איזור הנוחות.

לא לעלות על רכבת ההרים.

 

אבל בסוף כשאנחנו נמצאים ב"סופר-לנד" או ב"יוניברסל פארק" ושומעים את הצרחות מהנוסעים ברכבת ההרים,

ואנחנו מסתכלים מעלה על הלופ הכפול או על הירידה ב 90 מעלות,

חלקנו יגיד – זה לא בשבילי. ויוותר על החוויה.

וחלקנו יסתכל ויגיד (עם עיניים בורקות)  – "איפה מתחיל התור?"

( או במקרה של ישראלים, "איפה מקצרים את התור?")

 

איזה אנרגיות מטורפות יש על הרכבת?

איזה התרגשות שיא יש לאחר מכן?

רגשות בעוצמה חזקה והאנדרנלין בשמיים.

 

אתם לא חייבים לעלות על הרכבת, אבל אתם רוצים.

 

אם אתם מהאנשים שיעלו על הרכבת,

אם אתם מהאנשים *שרוצים* לשלם את המחיר,

מצפה לכם חוויה מסעירה.

 

באופן אישי?

אני רוצה לשלם את המחיר ואני מכורה לאנדרנלין של רכבת ההרים.

יש ימים לחוצים, ויש שיחות טלפון שעשו לי התקף לב קטן.

יש המון טרטורים ניירת ובירוקרטיות,

וגם המון ביקורת וערעורים מכל כיוון.

יש המון לילות ללא שינה (אם מתוך צלילה למחשבות או מתוך עבודה אינטנסיבית).

 

ויש המון אושר, שמחה, גאווה.

יש המון הגשמה עצמית.

יש המון הודייה ותמיכה ואהבה.

ואיןןןן פשוט אייןןן דומה לתחושת העצמאות והחופש.

 

ומה אתכם,

אתם רוצים לשלם את המחיר?

 

אם אתם רוצים להיחשף לדרך שלי, זה הלינק לעמוד הפייסבוק שלי

מוזמנים לעקוב ולהיות חלק מהמסע 🙂

 

בהצלחה,

ליאה.

_______________

מתעניינים בתוכנית פרויקט X ?

אם אהבתם את הכתבה ומדבר אליכם להרים עסק משלכם, אם אתם מחפשים לייצר הכנסה מהצד באיזי או אולי להיכנס בכל הכוח כמו ליאה ולצאת לעצמאות כלכלית בהקדם,

אנחנו מזמינים אתכם להשאיר לנו פרטים בלינק הבא ויועץ לימודים שלנו יחזור אליכם כדי להבין יחד אתכם כיצד נכון לכם להתקדם מכאן. מחכים לשמוע מכם! לינק השארת פרטים למעוניינים בתוכנית פרויקט X >>

]]>

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
גלילה למעלה