מכתב התפטרות

"החלטתי להתפטר, אני לא רוצה לעבוד אצלך יותר."

כך אמרתי לראש שלי השבוע אחרי 60 שנים של זוגיות קרובה.

אני לא רוצה מחשבות בלילות שמונעות ממני שנת לילה רגועה, כמו בשבוע שעבר, כשכבר הנחתי ראשי על הכר וכמעט שיכולתי לחוש איך שינה ערבה עוטפת אותי, ופתאום…..

חתכה מחשבה קטנה את תודעתי:

"מה יקרה אם בהרצאה הקרובה שאעביר יקטע חוט המחשבה שלי ובלקאאוט שחור יעצור את שטף הדיבור שלי?"

הלב שלי נדרך, העיניים נפקחו ובתוך דקות ברחה השינה שלי למחוזות רחוקים ונותרתי חרד ומתוסכל. שעה ארוכה עברה עד שנרגעתי ונרדמתי. אני לא רוצה השכמה מוקדמת לתוך שלל דאגות.

הבוקר לדוגמה, ולא בפעם הראשונה, התעוררתי בשלוש עם המחשבה
"מה יהיה, מהיכן אביא פרנסה, מה יקרה אם אכנס לעסקה ההיא ואכשל?"

המחשבות הללו משכו לראשי מחשבות 'קשות' שהביאו מחשבות 'נוראיות' ועוד מעט הייתה נשימתי נעתקת! וכל זאת תוך שכיבה במיטה מבלי שמשהו באמת קרה.

אני רוצה שתניח לי אחה"צ כשאני רוצה לנמנם.
אני מוותר על האזהרות שלך כל פעם שבאה לי יוזמה חדשה. אני צריך כוחות להוביל תהליכים קדימה בנחישות, לאורך זמן. אני צריך אנרגיה עצומה ליצור ולבנות ולחדש.

 אני לא צריך אזהרות שירפו את ידיי.  

פחד איננו דבר אמיתי, הוא בסך הכול מחשבות על העתיד.

אז בוא נניח לעתיד, בוא נחיה את ההווה, בוא נהנה ממה שיש לנו כאן ועכשיו, בוא נסתכל על רשימת ההישגים המשותפים שלנו, בוא נתפעל מהם ונראה בהם את העיקר, את תכלית החיים שלנו.

למה אתה שולח אותי להסתכל על אחרים ולקנא בהישגים שלהם?
אני לא רוצה משימות כאלה, אני רוצה להסתפק במה שיש לי. אני רוצה להיות בתודעת שפע ולא בתודעת חוסר. אני יודע שאתה חזק מאוד, אני יודע שאתה משימתי, מתוחכם, אולי אפילו מניפולטיבי. אני יודע שתעשה הכול להוכיח שאתה צודק תמיד, שאתה קול יחיד ומיוחד ושצריך לשמוע בקולך ובקולך בלבד. אתה לא צריך להוכיח לי שוב ושוב שאתה חכם, אני מקבל את זה.
אשמח אם תוותר על צדקנות היתר שלך ותיתן לי לראות את החוכמה שלך דרך החמלה, הוויתורים, ההקשבה, החום והאהבה.

היום אני מגיש לך מכתב התפטרות.
אני לא רוצה לעבוד אצלך יותר, אני רוצה להשתחרר מהמשימות שלך, מהאינטנסיביות שלך, מהאובססיביות שלך. אני רוצה לנשום עמוק, אז תחזיר לי את הנשימה שלי.

אני רוצה שתניח לי, שלא תקלל אותי, שלא תביע אכזבה כשאני נכשל, שתתמוך בי, שתעצים אותי שתפרגן לי, שתדע להרגיע אותי. שתפגין בטחון היכן שאני מאבד אותו. שלא תרד עלי בכל הזדמנות, שתהיה לך סבלנות אלי. אני רוצה שתאמין בי, שתאמין במה שאני מביא ליקום.

אני רוצה שתהיה גאה בי.
אני רוצה שתעזור לי לבחון רעיונות חדשים, שתציג לי בעיות או סיכונים על הדרך, אל תזהיר אותי ותכניס בי ספקות שירפו את ידיי וימשכו אותן מלעשות.

אני רוצה שתדע להשכין שלום בתוכי ומסביבי, אני רוצה שתהיה המבוגר האחראי. אני רוצה שתוותר על תפקיד הקורבן, אני לא רוצה להיות אשם יותר. להיפך, אני רוצה להיות אחראי, להוביל. אני רוצה להוקיר את המסע המופלא שעשינו יחד מאז שנולדתי, אני רוצה להסתכל בגאווה גדולה על רשימת ההישגים שלנו. אני רוצה לרתום את הכוחות העצומים שלך לפוטנציאל שהעניק לי היקום.

אני יודע שתמיד רצית את טובתי, אני יודע שאתה שומר עלי.
אני יודע שכוונותיך טובות ואין לי מקום על האדמה הזו בלעדיך.

לכן, אני מציע לך שותפות לדרך, לעשיה, ליוזמה, לקידום ולאושר.

תביא חיבוק.

בשישי הקרוב, 29.11 בשעה 11:00 בבוקר, אעביר שיחה עם סיפורים איתם אנסה לשפוך קצת אור על הבלגן שיש לי בראש ולאיזה תובנות הגעתי – ובעיקר בעיקר, איך כל זה יוכל לשמש אתכם לשפוך אור על הבלאגן שאולי יש גם לכם בראש, כדי שתוכל לצאת מהפחדים וחוסר האמונה בעצמכם ובחלומות שלכם לעשיה מקדמת ולהגשמה אישית.
אשמח לארח אתכם עם נשנוש בוקר ויין 

קישור להרשמה בלחיצה כאן

באהבה,

ישראל שור