Inner Circle מה שלא ראיתם….

כששאלו אותי בסיום המאסטרמיינד של ה- Inner Circle איך היה לי ומה למדתי, זו היתה פעם ראשונה שלא ידעתי מה לענות. אחר כך אמרה לי מישהי שאני מאוד אוהבת שנשמעתי מאוד כאוטית. והאמת היא צדקה. הייתי מאוד מבולבלת. כאדם שמרגיש אנרגיות, היום השלישי של המאסטנרמיינד תפס אותי מוצפת רגשית ובלבול מוחלט.

אז היקום החליט לסדר לי זמן נוסף במיאמי ואיחרנו לטיסה. אובמה הגיע לפלורידה ושיבש את התנועה לכולם. הרווחנו עוד יום חמים וגשום. ושלא תטעו אני אוהבת את מיאמי. אני מאנשי חום. לא איכפת לי גשם רק שיהיה לי נעים 🙂

אבל רגע… נחזור להתחלה. לפני כמה חודשים החלה הרשמה ל Inner Circle לבוגרי פרויקט איקס. מה זה הדבר הזה? זהו מאסטר מיינד מתקדם לאנשים שרוצים לקחת את החיים שלהם לשלב הבא. זוהי תוכנית של 6-9 חודשים שבנויה מוובינרים וחוויה מרוכזת ואינטנסיבית של 3 ימים ביחד עם רוברט שמין.

יצאנו לדרך קבוצה של 20 "משוגעים" שהגיעה בשבוע שעבר למיאמי בדרכים שונות. חלק מתוך ארה"ב, חלק מישראל. כל אחד עם מטרות שונות ויחד עם זאת זהות. לא ידענו למה לצפות ובו זמנית, באופן טבעי, באנו עם ציפיות. משהו שרק מאסטמיינד כזה יכול לייצר.

עברנו שם שלושה ימים שבהם, אני באופן אישי הרגשתי, שחווינו הכל מהכל. זה היה שמח, מהנה, מאתגר, מבלבל, מפקס, מנקה ובונה מחדש. בנוסף לרוברט שמין, זכינו לעוד 3 מרצים נפלאים ודיברנו על עסקים, תזונה, בריאות הגוף והנפש, מערכות יחסים, חשיבה חיובית ועוד המון דברים. וזה היה רק בחלק של התוכן.

החלק המשמעותי הנוסף שמעצב כל דבר בחיינו הוא החוויה. אינסוף חוויות ראינו, טעמנו, שמענו והרגשנו. מסיבת הלוואין ברחוב לינקולן דרייב (איזו השקעה בתחפושות! וכמה רעיונות לפורים), הצעת נישואין, מסעדה שמגישה מנות יצירתיות במיוחד, סיפורי משתתפים שריגשו אותנו וגרמו לכולנו להזיל דמעות, הפלגה בסירת מרוץ מדליקה שבה כולנו נרטבנו (טוב, למעט מי שישב קדימה! אני צריכה לזכור את זה להבא).

המאסטרמיינד הזה איפשר לנו להוציא את עצמנו מאזור הנוחות והשגרה ולראות את עצמנו ממקום שונה, לפגוש את האנשים שאנחנו לפעמים חושבים שאנחנו מכירים במקום אחר, מחוץ לאזור הנוח שלהם. ואני חושבת שזה אחד הדברים החשובים והמשמעותיים.

אני עדיין לא מסכמת את החוויה כי אני מרגישה שאני בתוך התהליך. שלושה ימים אומנם הסתיימו ויחד עם זאת המטרות והיעדים עדיין בעיבוד, בחידוד וחישוב מסלול (לא בהכרח מחדש).

בינתיים אני מזמינה אתכם לצפות בוידאו שנותן הצצה למה שהיה שם (או כמו שלמדנו – מה שקורה במיאמי, נשאר במיאמי וגם ברשתות החברתיות!).

*תודה לפינטו על עריכת הוידאו (Pinto Art Photography) ולכל המשתתפים ששלחו תמונות.