היד הקלה על המקלדת

הידעתם שיש מחלקה ל"בריונות ברשת" במשרד לבטחון פנים? האם אתם יודעים שבכל 3 דקות נכתבת קריאה לאלימות במדיה החברתית (מתוך 'דו"ח השנאה 2016' באתר איגוד האינטרנט)?

בעידן בו כולנו חשופים לכוחה של המדיה און-ליין, מחזיקים במצלמות זמינות בטלפון וגם מבינים את כוחנו (או לפחות חושבים שאנחנו מבינים), יש חשיבות הרבה יותר גדולה לאופן בו אנחנו משתמשים בכל אחד מהם.

המדיה האינטרנטית

מהי "בריונות ברשת"? כל התנהגות המבוצעת באמצעות מדיה אלקטרונית או דיגיטלית על ידי פרטים או קבוצות שמעבירים פעם אחר פעם מסרים עוינים או תוקפניים במטרה לגרום נזק או אי-נוחות לאנשים אחרים.

התחזות, השמצות, שיימניג ואפילו התלהמות הם בבחינת בריונות ברשת, בין אם מדובר בילדים או מבוגרים.

אמנם בויקיפדיה מצאתי שהגדירו חלק מסוגי הבריונות ככאלו רק אם מדובר בילדים אבל לדעתי בריונות היא בריונות, בין אם היא רציפה או חד פעמית.

מסרים עויינים או תוקפניים אשר מופנים כלפי אדם או קבוצה באשר הם, עשויים לגרום נזק לא רק למותקף אלא גם לסביבה שלו וגם לאנשים שאין להם נגיעה ישירה או היכרות.

בדיוק כמו שאלימות יכולה להיות פיזית או מילולית כך גם בריונות. אגב, המרחק בין בריונות שאינה פיזית לאלימות פיזית הוא קצר מאוד. והאבן שנזרקת יוצרת אדוות רבות של שנאה ושליליות.

תקשורת

לכל אחד היום יש מצלמה ומכשיר הקלטה. בשנייה יוצרים סרטונים באפליקציות ועורכים אותם. כן, לפעמים גם עורכים אותם באופן אחר ממה שהתרחש במציאות בפועל… מפתיע? לא ממש.

האינטרנט והכלים שעומדים לרשותנו כאנשים בודדים וגם בתוך מסגרת (בגופי הקשורת השונים) מאפשרים חופש ביטוי. בואו נקרא רגע את ההגדרה של חופש הביטוי: "אחת מן הזכויות הטבעיות (נגזרת של הזכות לחירות) המאפשרת לכל אדם לבטא את עצמו בכל דרך שימצא לנכון, כל עוד הוא אינו פוגע באחר. בתוך חופש הביטוי נמצאים גם חופש העיתונות וחופש היצירה".

תקראו שוב… כל עוד הוא אינו פוגע באחר. אני חושבת שמזמן עברנו קווים אדומים של פגיעה באחרים אם מתוך אינטרסים אישיים ואם מתוך אינטרסים אחרים. אם על ידי שקרים, אי דיוקים ואם על ידי שפה בוטה ופוגענית.

אחד הדברים הראשונים שלמדתי כסטודנטית לתקשורת מהמנחה שלי באוניברסיטה היה: 'כל מה שאתם רואים, קוראים ושומעים בתקשורת – אל תאמינו. לכו תחקרו ותבדקו בעצמכם'. נכון שכמעט תמיד קיימים אינטרסים ולצד האינטרסים השליילים יש גם אינטרסים חיוביים. תבדקו בעצמכם.

הכוח שלנו

פה אני רוצה בעיקר להתייחס לכוחה של המילה, בין אם היא כתובה או נאמרת. "כשהן לוכדות את תשומת לבנו, יכולות המילים לחדור לתודעה ולשנות את אמונתנו, לטוב או לרע" (מתוך הספר "ארבע הסכמות").

עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה, נגיד שיש נושא שמאוד מעסיק אתכם ויש לכם לגביו אמונה כלשהי ואז אתם קוראים משהו מאוד שלילי בנושא, אם האמונה שלכם לא מספיק חזקה, מה יקרה לדעתכם?

ונגיד שדווקא שהדבר הזה מאוד טוב עבורכם אבל הדעה ששמעתם היא שלילית, מה תחשבו על הנושא הזה? כנראה תחשבו עליו משהו שלילי גם אם הוא טוב עבורכם.

ואני אחזור רגע לכוחה של התקשורת, נניח שיש מישהו עם אינטרס שלילי מאחורי הדברים, בשנייה הזו הוא כנראה הרחיק אתכם ממשהו טוב עבורכם. כנראה (כי אני מאמינה ב-"מה שצריך לקרות, יקרה").

וכאן מגיע כוח נוסף שלנו, כוח הבחירה.

נולדנו אנשים חושבים שיכולים לשאול, לחקור, לדבר עם אנשים אחרים, לבדוק בעצמנו את הדברים. היום הנגישות למידע היא כל כך גדולה שהיא עשויה לבלבל ויחד עם זאת אם יודעים מה לעשות ואיך, אפשר להבין אם יש אינטרס שלילי או חיובי מאחורי מה שאתם קוראים או רואים.

"..אנו משתמשים במילה כדי לקלל, להאשים, להכפיש, להרוס ולהשמיד. כמובן, אנו משתמשים בה גם בדרך הנכונה, אך לא לעיתים קרובות מדי. על פי רב המילים משמשות אותנו להפיץ את הרעל האישי שלנו – לבטא כעס, קנאה, צרות עין ושנאה".

המילה היא קסם טהור – המתנה בעלת העוצמה הגדולה ביותר העומדת לרשותנו כבני אדם – ואנו משתמשים בה כנגד עצמנו: אנו מתכננים נקמה, אנו יוצרים תוהו ובוהו אנו משתמשים במילים כדי ליצור שנאה בן גזעים שונים, בין אנשים שונים, בין משפחות, בין אומות" (מתוך הספר "ארבע הסכמות" והאתר "פילים" של ענבל רווח).

שימוש לרעה במלים הוא האופן שבו אנו הורסים זה את זה ומשאירים זה את זה במצב של פחד וספק. אנחנו מבקרים, מפחידים, מסיתים מבלי שאנחנו באמת מכירים את הצד השני. בכזו קלות לוחצים על ההדק ופשוט יורים. הרבה פעמים מבלי לקחת כל אחריות על המעשה. וזה קיים אצל טוקבקים בכתבות, בדפי הפייסבוק של אנשים וחברות וגם בקבוצות ווטסאפ.

אני מצרפת כאן ראיון שעשתה אורית נחתומי גורדון עם אלי שביט בנושא 'איך להתייחס לביקורות שליליות באינטרנט'. הראיון עוסק בעיקר בצדדים עיסקיים ויחד עם זאת יש תובנות שכל אחד יוכל לקחת.

*לתשומת לבכם, לפי האני מאמין שלי, יש בראיון גם תוכן שאינו מתאים לצעירים. אנא השתמשו בצורה מושכלת.

אני חושבת שהגיע הזמן לשינוי אמיתי. אני לא יודעת איך מבצעים אותו כמהפכה גדולה אבל אני חושבת שאם נתחיל להקשיב לשיח הפנימי שלנו, באיזו שפה אנחנו משתמשים מול הקרובים לנו וגם מול אנשים שאנחנו לא מכירים, אולי אז דברים יתחילו להשתנות.

אני חושבת שאם נשכיל להשתמש במדיה שניתנה לנו להפיץ טוב, גם בעלי האינטרסים השליליים לא יוכלו לנו.

והכי חשוב, חופש הביטוי וזכות הבחירה. אם רק נשתמש בהם בתבונה, החיים של כולנו ושל דור העתיד שגדל כאן עשויים להיות אחרים לגמרי.

נועה ענתבי-גלילי

מנהלת קהילת רוברט שמין בישראל ומדיה חברתית.

יזמת, מראיינת, יועצת להתפתחות אישית ורוחנית.

ליצירת קשר מוזמנים לשלוח לי מייל [email protected]

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
גלילה למעלה