fear

שלישי בערב, מלון הרודס, כנס נדל"ן מקצועי עם המנטור רוברט שמין.
היא רופאה, הוא מהנדס בניין. היא "משכה" אותו לכנס. היא מאד רוצה להתחיל ללמוד, יזמית בנשמתה, הוא קצת פוחד. פוגשים אותי, ומתחילים לשאול אותי שאלות:
"אבל תגיד, לא מפחיד לעשות עסקאות מעבר לים? איך נצליח לנהל אותם" – שאלה לגיטימית.
"אבל, להשקיע עם שותפים חברים? ואם העסקה לא תצליח? פחד.." – גם זו שאלה הגיונית.
"וכל העניין של למצוא עסקאות מעבר לים, ואם ירמו אותנו? ואם בכלל אין שם שום דבר ויציגו לנו מצג שווא?…" – לכאורה גם זו שאלה לגיטימית.

השאלות הגיוניות וטובות, הטון שבהם מושמעות השאלות מהול בפחד.
שאלתי אותה למה היא הגיעה לכאן? היא אמרה שנמאס לה להיות כבולה רק לכבלי העבודה, היא מעוניינת בחופש פיננסי, ורוצה לרענן את חייה.
הוא – בעיקר מפחד.

"אבל איך תצליחי ללמוד נדל"ן תוך כדי שאת רופאה.." – אני שואל.
"רופאים יודעים לעשות כמה דברים ביחד, אל דאגה" – היא משיבה..

"אבל הוא קצת יותר מפחד מהתהליך" – היא מוסיפה…

אז איך באמת אנחנו קופצים למים העמוקים?

 אילו פחדים מלווים אותנו בתהליך של השקעות ושל יזמות?

הרי עולם היזמות בהחלט עולם מפחיד, אפשר להתרסק, כל היום אנחנו שומעים על כך שמרבית העסקים שנפתחים, נסגרים לאחר שנה…

שהתחלנו לעשות את צעדנו הראשונים בעולם היזמות מרבית הסביבה הקרובה לנו קבעה בנחרצות שאנחנו חסרי אחריות, שלא רק שאנו מסכנים את עצמנו, אנחנו מסכנים גם את המשפחה ואת החברים שמשקיעים איתנו!

אם ננסה להעמיק בנושא הפחד נגלה שישנם מספר מקורות לפחדים שלנו:
הפחד לעשות משהו שאינו מוכר.. הרי המוח שלנו מתוכנת לחפש את המוכר והידוע, הפשוט והנוח.

הפחד לקבל החלטה – תמיד עדיף להתלבט עוד קצת.

הפחד לקחת יוזמה, לנקוט בפעולה – הרי הדבר הנוח לכולנו הוא לשבת על הגדר ולתת לאחרים להסתכן.

הפחד להיכשל… הפחד מדחיה… הפחד מסירוב…הפחד לאכזב וכו'..

אבל בעיני הפחד הגדול יותר מכל אלה הוא הפחד להצליח.

הפחד לגדול, לצמוח, "לעוף על החיים", הפחד שבשלב כל שהוא לא תכיר בכלל את עצמך החדש…

אצל חלקנו מקננת תמיד המחשבה: "לא באמת מגיע לי כל הטוב והאושר והעושר הזה. וגם אם עשינו כמה עסקאות מעולות, זה בטח טעות, שעוד רגע תתקן את עצמה..". קשה לנו מאד לחיות בתודעה שהשפע הזה אכן מגיע לנו. לאנשים קשה לחיות לאורך זמן בהצלחה. לנשום אותה, להנות ממנה.

 קראתי באחד מספריו של שלמה קרליבך שהפחד הכי גדול של האדם הוא להיות הוא במובן הכי הכי איכותי שלו. אדם מפחד מהגדילה ומהצמיחה שלו. יש לו תמיד באיזה שהוא מקום, את הרצון להישאר קטן..

בתור מפקד קרבי שנים בצבא, התמודדתי לאורך כל הדרך עם נושא הפחד בקרבי ובקרב פקודי. גם הפחד אל מול אויב, אבל לא פחות מזה, גם אל מול המערכת הצבאית, מפקדים בכירים וכו'. החשש מלהביע את דעתך ברגע שהיא סותרת את החשיבה המקובלת, הפחד מלפרוץ מגבלות כיוון שבטח יחשבו עליך מחשבות. מה שנקרה בטרמינולוגיה הצבאית :"אומץ אזרחי".

שהתחלנו את לימודי היזמות שלנו, למדנו דבר חשוב: למדנו להתיידד עם הפחד ואפילו לאהוב אותו. כן, ממש כך: לאהוב את הפחד. כי שאתה מציב לעצמך פתאום מטרה גבוהה, שעד לפני זמן מסוים הייתה אולי בגדר חלום בעיניך, והמטרה מרגשת ומפחידה כאחד, אתה בעצם מבין שכנראה זו המטרה שנועדה עבורך. בשלבים הראשונים של הלימודים נדרשנו לעצום עיניים ולדמיין את עצמנו בעוד שנה.. בעוד חמש שנים.. כיצד ייראו החיים שלנו: חופש כלכלי, היכולת לעזור כלכלית גם לאחרים וכו'.. מושגים שעד לפני שנה היו נראים לנו דמיונות או לקוחים מסרטים הוליוודיים. אבל כן שאתה מתחיל לאמן את התודעה שלך, שהשפע הזה אינו מנוכר לך, הוא לפתע נעשה שייך לך.

הפחד מעסקה טובה, הפחד מלהצליח, הפחד מלגדול – ברגע שאתה לומד לזהות את הפחד וההתרגשות הזו בקרבך – ואתה מבין לפתע שהיכולת שלך לפרוץ את הגבולות תלויה בעיקר בתודעה שלך. אתה לומד לזהות בקרבך אל מול מטרות גדולות, את אותו פחד והתרגשות שמזדחלים בקרבך, ואתה לומד לאהוב אותם, להבין שהם טובים לך, והם מעידים שכנראה יש פה באמת משהו משמעותי בשבילך. דבר שאולי התודעה שלך לא לחלוטין שלמה איתו, אבל שתעמוד במטרה הזו משהו באישיות שלך יתעצב מחדש, התודעה תגדל, ותחוש שהמדרגה החדשה שהגעת אליה שייכת לחלוטין אליך. אם אתה לא מרגיש את הפחד הזה בעולמך, כנראה שאתה בעיקר חי באזור הנוחות שלך.

מגיל קטן, הבנתי שאני סובל מרמה כזו או אחרת של פחד גבהים. כשאני נמצא במקומות גבוהים אני מיד מסתחרר ונצמד למעקה. אני מתקשה מאד להסתכל למטה במקומות גבוהים. אבל מה לעשות שרוב שנותי שירתתי כלוחם ומפקד בצנחנים, ואחד הדברים שצנחנים עושים זה לצנוח… למדתי שהדרך הכי טובה שלי להתמודד עם הפחד הוא פשוט "לתקוף אותו חזיתית". לפיכך, התעקשתי לצנוח תמיד ראשון. הראשון בדבוקה לפני הצניחה, "זוכה" לדקות שבהם הוא עומד בפתח המטוס, משב רוח אדיר חולף על פניו, וכל הנוף נשקף אליו. מדריך הצניחה אוחז בו בחוזקה שלא יעוף, עד אזור הצניחה, שבה האור ברמזור המטוס מתחלף ועובר לירוק. באותם דקות ספורות אך ארוכות, בין שמיים לארץ, נשמתי את הפחד, חיבקתי אותו ולמדתי באמת לאהוב אותו. הדקות הללו בנו בקרבי משהו מיוחד.

את אותו תהליך בריא אנחנו משתדלים לקחת לחיי היזמות שלנו. אני לא מדבר על סיכונים, חלילה, אנחנו עובדים עם משקיעים ולפיכך תמיד ננהל את הסיכונים בצורה הכי מחושבת שאפשר. אבל אני כן מדבר על עסקאות גדולות שלא הייתי בטוח עד לפני רגע שבכלל מתאימות לנו – והנה פתאום אתה מתקדם "למגרש של הגדולים". על שיתופי פעולה מהפכניים עם גורמים כאלה, שעד לפני רגע הסתכלת עליהם בהערצה מלמטה למעלה. על פריצת המגבלות שלך. על הסרת החסמים מלגשת ולהיפגש עם כל מי שנראה לנו שיכול לתרום לנו, גם אם בעבר היינו מתביישים בכלל לפנות אליו. השינוי כפי שאמרתי, מתרחש בראש ובראשונה בתודעה שלך, בהבנה שהגודל הזה שייך לך, ומשם הוא מופיע במציאות. למדנו לחפש מטרות גבוהות ולא לחשוש מהם.

ששאלתי את הזוג המדהים מאותה הסדנה, שכאמור היא רופאה והוא מהנדס בניין: האם הדרך שעשיתם עד היום, בלימודי הרפואה והנדסת הבניין, וכל האתגרים שהתמודדתם בחייכם –  האם אתם לא חושבים שהם הרבה אבל הרבה יותר מורכבים ומסובכים מלימודי יזמות נדל"ן – הם הנהנו…

לדעתי יזם טוב הוא אחד כזה שיודע לקבל החלטות איכותיות בצורה מהירה מאד. שהזדמנות נקרית בדרכו, יש לו את הניסיון ואת האינטואיציה בקרבו לזהות את ההזדמנות העסקית הזו ולדעת לקבל החלטה בלא יותר ממספר שניות או דקות ספורות. רק בשבוע שעבר סיפרתי על אותו יום שישי בסינסיניטי שהופיעה בפנינו הזדמנות לעסקת בית דירות מדהים, בקרבת האוניברסיטה. ומיד אותם תחושות שלמדנו כבר לזהות בקרבנו מופיעות: התרגשות מהולה בפחד. אבל כאמור, שאתה לומד לזהות את התחושות הללו, אתה מיד מבין, שזו המדרגה הבאה שנכון שנטפס עליה.

אני ממליץ לכל אלה שבראשית דרכם היזמית: תלמדו לחוש בקרבכם את הפחד, להבין שהזדמנות גדולה נקרית בפניכם, הזדמנות שאולי תשנה את חייכם. ברגע שהזדמנות כזאת נקרית בדרככם, קבלו החלטה מהירה, ייתכן שההחלטה הזו תחשוף בעצמכם רבדים חדשים שלא הכרתם עד כה.

לסיכום אצטט את דבריו הכל כך נכונים של מייסד עליבאבא – ג'ק מא:

אנשים עניים.

האנשים שהכי קשה לרצות, הם האנשים העניים.

תן להם בחינם הם יחשבו שזו מלכודת.

תציע להם השקעה קטנה, הם יאמרו שהיא לא רווחית,

תגיד להם להשקיע בגדול, הם יגידו שאין להם ניסיון.

תגיד להם שזה עסק רגיל, הם יאמרו שקשה לעבוד בזה,

תציע להם מודל עסקי חדשני, הם יגידו לך שזה שיווק בפירמידה.

תגיד להם לפתוח חנות, הם יאמרו שין בזה חופשים.

תציע להם להקים עסק חדש, הם יגידו שזה לא יעבוד.

המשותף לכל אלה הוא שהם אוהבים להתייעץ עם גוגל

ולהקשיב לחברים נואשים וחסרי אמונה כמותם.

הם חושבים יותר מפרופסור באוניברסיטה ועושים פחות מאדם עיוור.

נסה לשאול אותם מהם הם בכל זאת יכולים לעשות? – הם לא יצליחו לענות לך.

המסקנה שלי היא: במקום לחשוב על זה, אולי תעשה משהו בקשר לזה.

אנשים עניים נכשלים בגלל תכונה משותפת:

כל החיים הם בהמתנה למשהו טוב שיקרה להם…

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
גלילה למעלה