היי חברים!
שמחים ומתרגשים לשתף אתכם את הסיפור שלנו…
אז מי אנחנו?
דניאל בן 38 , כיום מאמן לאושר כלכלי ויזם נדל"ן.
איילת בת 36, עוסקת בחינוך מיוחד לגיל הרך ומדריכה להתפתחות תינוקות, יזמית נדל"ן.
הורים ל – 4 ילדים מהממים, גרים בישוב אורנית.
יש רגעים בחיים שאתה פתאום מקבל הארה, מעין מסר מהיקום, שהכול מתבהר לך ואתה מבין שאתה חייב שינוי .
הסיפור שלנו מתחיל מאד רגיל ואפילו די משעמם.
הכרנו בגיל העשרה המוקדמות, התחתנו ישר אחרי הצבא, טיילנו קצת בדרום אמריקה ובגיל 22 התחלנו לשחק באבא ואימא לילדה קטנה ומתוקה. גרנו קרוב להורים, בדירה קטנה וכל שאיפותינו היו למצוא זמן לרגעים משותפים ולסגור את החודש. הימים חלפו, השנים עברו ולמשפחה הקטנה הצטרפו עוד שני בנים.
דניאל התחיל לעבוד במשרד ראש הממשלה, עבודה עם משמעות ואידיאולוגיה, עבודה מסודרת ויציבה (כלוב של זהב כזה). הרגשנו על גג העולם אחרי תקופה של צמצום ושיחות קבועות עם הבנק.
בתקופה הזאת חיפשנו לעבור לבית משלנו, בית פרטי עם גינה. כמו שהיינו רגילים כל חיינו. לא יכולנו לחשוב על אופציה אחרת.
כששמענו שקם ישוב חדש על גבעה שוממה בשומרון, כאשר הכול עוד בגדר מחשבה, עשינו הכול כדי להצליח ולקנות בית על הנייר.
לא היו לנו חסכונות משלנו (בקושי את המינוס הצלחנו לכסות ביום יום) אז ביקשנו מההורים, מהסבים, לקחנו לא מעט הלוואות (רק כי מנהל הבנק היה חבר של אבא שלי) והצלחנו, בדיעבד, לקנות את הנכס הראשון שלנו. זאת הייתה תקופה לא פשוטה בכלל. נסינו לשדר עסקים כרגיל אבל היינו תחת לחץ נפשי וכלכלי מטורף. העיקר שנגשים את ה"חלום" – בית פרטי עם גינה. לא משנה שבאיזשהו שלב ויתרנו על הגינה והיה לנו בית מוקף חול ובעיקר בוץ אבל העיקר בית ושחשבנו שהיינו מאושרים.
כשהגיעה ההצעה לצאת לשליחות מטעם העבודה של דניאל, ידענו שההוא שם למעלה נזכר בנו והחליט לזרוק לנו חבל הצלה. ההתרגשות הייתה גדולה וכך גם החששות – רחוק מהמשפחה והחברים, ארץ זרה, שפה חדשה, הכול אחר ומפחיד, אבל היינו במצב שהיינו חייבים להתרחק, לצאת מהמקום של תחרות חברתית "סמויה", למי הבית הכי יפה, המכונית הכי שווה, הבגדים הכי ממותגים ובעצם היינו חייבים לנשום.
הספקנו לגור בבית עם ה"גינה" שלוש שנים ואז ארזנו את המעט שהיה, ספרנו שלא שכחנו את הילדים, 3 במספר, תלינו שלט "יצאנו, תכף נשוב" והתחלנו את החוויה של החיים.
מבחינתנו השינוי היה אדיר.
הכול היה לנו חדש, אפילו לגור בעיר לא היינו רגילים. לאורך כל הזמן, מרגע ההודעה, שידרנו לילדים אופטימיות, שזה הדבר הכי טוב שיכולנו לבקש, היינו נרגשים מאד. התחלנו לחפש דברים לעשות בבלגיה, להראות לילדים איפה נגור? ובאיזה ביה"ס הם ילמדו? במקביל דיברנו על הקשיים שיכולים להיות וחיפשנו פתרונות.
הילדים המדהימים שלנו, התמודדו כל יום בגבורה, כל ילד והתמודדות שלו – שחר שלנו שהגיע כשהיה בכיתה ב', ילד ג'ינג'י אנרגטי ופטפטן לא קטן, לא דיבר חצי שנה בביה"ס, הוא למד את השפה והתרבות והפנים הכול בשקט בשקט עד שהרגיש מוכן. (אבל אל דאגה בבית הוא השלים את החסר…)
עומר הקטן, שהגיע בגיל 3, החליט לא להיגמל עד גיל מאוחר יחסית (אם על כל תחתונים שזרקנו היינו מקבלים אירו היינו עשירים אידיוטים כבר מזמן…) והגדולה, שהגיעה לכיתה ה', ארזה מזוודה כל יומיים והחליטה שהיא חוזרת לארץ לגור אצל סבתא. התאקלמות קלה סה"כ…אבל די מהר העניינים הסתדרו והילדים ואנחנו הסתגלנו לסיטואציה החדשה.
נחשפנו לחיים אחרים.
חיינו טוב. התפנקנו, קנינו דברים שבארץ אפילו לא העזנו לחלום. לא יכולנו להיכנס למינוס כי פשוט לא נותנים בבלגיה והצלחנו לשמור על המסגרת הזאת. מסתדרים עם מה שיש.
בחופשות טיילנו, ראינו עולם, טעמנו, חווינו, צחקנו. ביום יום הייתה שיגרה של ביה"ס ועבודה. היה געגוע גדול למשפחה והחברים, היו רגעי משבר וקשיים כמו בכל דבר בחיים אבל בכלליות היינו מרוצים. הכרנו חברים חדשים שהיוו עבורנו משפחה (במקרה שלנו משפחה- כן בוחרים) חגים וארוחות שישי עשינו יחד ובהם גם מצאנו נחמה.
השליחות ליכדה אותנו כמשפחה. כמשפחה שומרת שבת, מצאנו את עצמנו מעבירים שבתות שלא נגמרות (שאני כותבת לא נגמרות, אני לא מגזימה עד 23 בלילה בימי הקיץ) רק אנחנו. מדברים, משחקים משחקי קופסא, קוראים ספרים, מתחרפנים, צוחקים, רבים ומשלימים. הבנו כמה הזמן הזה הוא מתנה. כמה זכינו שיש לנו את הזמן הזה להיות. באמת להיות, להקשיב, לדבר, להכיר את הדבר הכי חשוב שיש- הילדים שלנו.
בשביל הילדים האלה אנחנו עובדים כל כך קשה שלא יחסר להם דבר ובעצם בכך אנחנו מפסידים זמן איתם. גם כשאנחנו בבית הראש כל הזמן עסוק בענייני עבודה או טרוד בדברים אחרים, זה אבסורד.
השליחות הייתה בעצם פסק זמן מהחיים האמיתיים.
הריחוק מהחיים בארץ, מהטירוף, גרמו לנו להסתכל על עצמנו מהצד. להבין איזו מתנה קיבלנו ולעשות חשבון נפש.
הבטחנו לעצמנו לנצל את התקופה הזאת, לבנות את עצמנו ברמה הכלכלית (ואפילו הצלחנו כל חודש לשים כסף ולסגור את החובות שהיו לנו בארץ על הבית הפרטי עם הגינה שכ"כ רצינו) ברמה המקצועית ויותר חשוב ברמה האישית. כשאתה רחוק מהמוכר אתה יכול להיות באמת מי שאתה ולא מה שמצפים ממך שתהיה.
בשליחות דניאל עבר תהליך אישי והחליט "לצאת מארון הקודש" ולהפסיק לשים מסכות (וכיפות), אני למדתי בפעם הראשונה להגיד "לא" ולא לנסות לרצות את כולם.
ברמה המקצועית לי הייתה ממש הפסקה כי לא עבדתי בתחום שלי. נתנו לי תפקיד משרדי ובשנה השלישית ניהלתי את ביה"ס יום א' ללימודי עברית. מה שחשוב שבן או בת הזוג יהיו פנויים ומרוצים וייתנו לשליח לעבוד בשקט ואכן, היה לי הרבה זמן פנוי, עבדתי חצי משרה ואם היינו מכירים עוד בשליחות את 'פרויקט X' זאת יכלה להיות הזדמנות מצוינת בשבילנו. כבר היינו מעבר לים והייתה לנו גישה מהירה גם מעבר לבלגיה (ברכבת שעה וחצי והיינו בפריז ו3 שעות בלונדון, להולנד וגרמניה זה היה ממש מרחק נגיעה) ויכולנו להתחיל להיכנס לתחום ולהתחיל להרוויח כבר משם (ZARA הרבה יותר שווה באירופה), זה היה יכול לתת לנו ולי במיוחד, ערך מוסף והרגשה של עשייה והתקדמות בחיים ולא עצירה. יכולנו להנות מכל העולמות.
דניאל מטבעו בנאדם עם ראש ענק (פיזית, יש לו ראש די קטן) איש של עשייה, אוהב שינויים, יצירתי ולא אוהב לדרוך במקום ולמרות הנסיעות הרבות שנסע במהלך השליחות הוא הרגיש שהוא מיצה את עצמו, שזה לא באמת מה שהוא אוהב ורוצה לעשות ולכן כמה שדניאל היה סופר מקצוען בתחום שעבד זה לא הספיק לו ורצה יותר ואחר.
החלטנו לחזור לארץ אחרי שלוש שנים כאשר בעיקרון היינו צריכים להישאר ארבע שנים ועוד ביקשו שנמשיך לשנה חמישית (כי היו מאד מרוצים מאיתנו).
למרות שזה היה מתבקש להישאר מכל הסיבות הנכונות, החלטנו לחתוך, להקשיב לעצמנו ולהתעלם מכל רעשי הרקע. מדהים כמה אנשים הם חכמים ויודעים לתת עצות כשזה לא נוגע לחיים שלהם ("אתם עושים את טעות חייכם" וכאלה…)
חזרנו לארץ עם בטן עגלגלה (לשנינו), דניאל התפטר מהמשרד, מכרנו את הבית שהיה לנו בארץ ועברנו לישוב חדש. אם כבר שינוי אז עד הסוף.
קיבלנו 2 החלטות קריטיות:
- לחיים הקודמים שלנו אנחנו לא חוזרים.
- אנחנו מתחילים לנהל את החיים שלנו ולא החיים מנהלים אותנו.
ההבטחה שנתנו לעצמנו שאנחנו ננהל את החיים ולא החיים ינהלו אותנו – הביאה אותנו לפתוח עסק עצמאי ולהתעסק בנדל"ן. במהלך השנים כל פעם ששמענו על עסקה טובה, קנייה ומכירה של בתים הייתה לנו צביטה בלב. זה היה אמור להיות אנחנו! איך פספסנו את זה?
כל החיים חונכנו שבשביל להצליח צריך לעבוד קשה והרבה. חונכנו גם להגיד תודה ולהסתפק במה שיש ("ילדים באפריקה היו מתים לחצי ממה שיש לך", "איזשהו עשיר, השמח בחלקו" היו מוטיבים חוזרים אצלנו בבית) לא הכרנו משהו אחר. משהו בחשיבה היה צריך להשתנות.
היום אנחנו מבינים שיש משהו אחר. אנחנו מבינים שיש הזדמנויות לייצר זמן וכסף. אמנם נדרשת עבודה קשה מאוד בהתחלה, אבל בעזרת יצירתיות והתארגנות נכונה של ניהול משימות ושינוי מחשבתי עמוק, ייצרו לאורך הדרך ולטווח הרחוק את הזמן והרווחה הכלכלית שאנחנו רוצים. אחרי חיפוש ובירור הגענו לעולם הנדל"ן.
התחלנו להתעניין, לחפש מידע ולשאול את כל מי שנקרה בדרכנו. כנראה שלא סתם התגלגלנו לתחום. עצם ההבנה שמכירה של בית חלומותינו היא צעד כלכלי נכון, וזה עוד לפני שבכלל חשבנו ללמוד את רזי הנדל"ן. הניצוץ היה שם כל הזמן והיה צריך רק לגרום לו להתפרץ החוצה.
זאת בעצם הייתה עסקת הנדל"ן הראשונה שלנו!
הרווחנו בה 100% רווח על הבית (לא רע בכלל לעסקה ראשונה!!) עם חלק מהכסף שהרווחנו השקענו במולטי פמלי בפלורידה ובפיטסבורג.
אל פרויקט X הגענו בזכות אריה שחורי האלוף, מנטור בפרויקט. החלטנו ללכת ללמוד יחד, כזוג. היו התלבטויות בהתחלה, במיוחד שהייתי בחופשת לידה עם תינוקת שלא ישנה. שמחים שלא וויתרנו לעצמנו והלכנו על זה.
כמה מילים על פרויקט X
פרויקט X זה קודם כל תהליך תודעתי שמשנה אותך מקצה לקצה. דוחף אותך לשינוי לחשיבה מחוץ לקופסה. לפני שנכנסנו לפרויקט צפינו וקראנו לא מעט איך לעשות נדל"ן ברמה הפרקטית אבל אם אתה לא עובר שינוי בחשיבה זה יהיה ליד, כמו שאומרים. בפרויקט אתה לומד לפתח את היכולת לשים בצד את כל מה שגדלת עליו, להתעלם מדעות של אנשים (אפילו הקרובים אליך) ולדעת לפרגן. גם לעצמך. פרויקט X זה 30% נדל"ן, 70% שינוי מחשבתי. עברנו ועוברים תהליך מדהים ומשמעותי.
בשבועיים הקרובים עומדים לסגור במקביל 3 עסקאות ראשונות!
הן בליטל רוק, ארקנסו, במסגרת הפרויקט, אחד לבד ו – 2 עם עדי ומיכל, שותפנו המקסימים לקורס.
שורה תחתונה? הכול בראש.
יש שפע אין סופי בעולם והכסף כן גדל על העצים. תשתלו אותם, תגדלו אותם ורק תאמינו שמגיע לכם והכסף יגדל והרבה.
החלום הגדול הוא להצליח, לא לחשוש מהעתיד ולעשות עם הכסף משהו טוב. כן, אולי זה נשמע קלישאתי אבל בא לנו להשפיע. נתחיל בקטן והלוואי וזה ימשוך עוד אנשים ועוד עשייה. הקמת עמותה לאנשים מובטלים, נכים וכל מי שיש לו קושי למצוא עבודה הכשרתם למקצועות שחלמו עליהם המתאימים לצרכים וליכולת שלהם וללוות אותם עד שהתברגו בשוק העבודה. ויש כל כך הרבה רעיונות. השמים הם הגבול.
עברנו המון ב – 4 שנים האחרונות.
קיבלנו לאורך הזמן מתנות כה רבות חלקן ידועות לנו ואת חלקן נגלה בהמשך. בחצי שנה האחרונה גם נולדה הבת שלנו – אריאל, המתנה הכי גדולה. כמה אור, שמחה וחוסר שינה היא הכניסה לחיינו.
סוגרים אוטוטו שנה מאז חזרתינו ארצה. הילדים השתלבו מדהים, מצאו חברים וצמצמו פערים בלימודים.
אז שליחות אתם שואלים? אנחנו ממליצים בחום.
כדאי שזה יהיה במסגרת מסודרת כי אז התנאים יותר טובים, לומדים לפתוח את הראש, להכיר את העולם, הילדים חזרו עם אנגלית שפת אם, טיולים, חוויות, חופש בימי ראשון, לומדים להתמודד עם קשיים, גיבוש משפחתי, פסק זמן מהחיים, הסיילים האמיתיים הם רק בחו"ל, כשאתה מגיע לחופשות בארץ – אתה מרגיש סלב, לומדים להעריך את המשפחה ואת הארץ ומאמינים שהחיים עוברים כל כך מהר, אז שווה לקחת כל הזדמנות ליצור חוויות וזיכרונות נעימים. מתרגשים להתחיל פרק חדש ומסעיר בחיים. להגשים חלומות ולעמוד ביעדים.
כשרות המליצה לנו לכתוב כתבה למגזין, בהתחלה היססתי…
מה מעניין בחיים שלנו? אנחנו לא כאלה מוצלחים…? אבל במחשבה שנייה היינו צריכים אומץ ואפילו תעוזה להיות אמיתיים עם עצמנו לקום, לעזוב ולשנות את החיים שלנו בלי שום הבטחה שנצליח או שעשינו באמת את הדבר הנכון…ואם הכתבה הזאת תגרום ולו למישהו אחד לקבל החלטה לעשות שינוי וללכת עם האמת שלו….?
אז וואלה, עשינו את שלנו. ובבקשה, אין על מה 🙂
שלכם,
דניאל ואיילת
________________________
וכמה מילים מאיתנו (צוות הפרויקט), אליך הקורא:
דניאל ואיילת המהממים עברו תהליך משמעותי עם עצמם. האפשרויות היו מונחות לפניהם, אבל הם בחרו במודע לצעוד בדרך, למרות הפחדים.
רק נראה שהכל הסתדר להם "כמו שצריך" ושהפאזל הזה מצטלם יפהפה גם בתמונות שהם הוסיפו…אבל האמת היא? שגם בדרך שלהם היו מהמורות, חוסר וודאות..קשיים..מה לא.
חשוב לזכור שאנחנו יכולים לחבר את הנקודות (תחנות חיינו) רק במבט לאחור.
כל מה שנותר לנו זה לעשות את הבחירות שלנו בהווה.
והנה ההזדמנות שגם הם פגשו בזמנו, מופיעה גם לפניך:
אם אהבת, התרגשת, החברת לדברים ומסקרן אותך להכיר אותם, את הקהילה שלנו, אנשים שעושים נדל"ן וחווים את החיים בסגנון קצת שונה, שמנסים לטעום יותר מהעולם ומהאפשרויות ולעשות את זה בדרך מהנה וכייפית – וכמובן, עם תוכנית כלכלית ברורה ליצירת הכנסה מנדל"ן (ועם השפעה בחזרה לחברה ולסביבה) –
]]>
