האומץ להעז – פרק ט"ז – "לפרוש כנפיים" – מיומנו של יזם, פורש

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter

רביעי אחר הצהריים, מטוס איר קנדה מישראל לטורונטו. משם נמשיך לסינסינטי. בדרכנו לבקר את השותפים המקומיים שלנו בסינסינטי אוהיו ולראות עסקת מולטי פמילי חדשה ואטרקטיבית שאנחנו הולכים לרכוש עבור המשקיעים שלנו. תמיד ההתרגשות הזאת לראות את הנכס בשטח, וזאת לאחר שחקרת אותו בכל זווית אפשרית בגוגל מפס. האם הוא ייראה גדול ממה שדמיינת? קטן? איך תתרשם מהסביבה של הנכס וכו'…

בזמן האחרון הגענו לרמת חשיפה במדיות השונות, הרבה יותר מכפי שאנחנו רגילים, והדבר קצת מעורר בנו חוסר נוחות…

השעות הארוכות בטיסה לארה"ב הם זמן טוב לצפות בתכנים מעוררי השראה ולקרוא ספרים. חשוב לנו לשמור על תודעה גבוהה בדרך לעוד שבוע עסקים מאתגר ומלא ציפיות. הורדנו בערב לפני מספר סרטים בנטפליקס, ומחכים שהמטוס ימריא ויהיה אפשר לפתוח את המגש ולהתחיל להתענג..

צופים בהרצאתה מעוררת ההשראה של ברנה בראון, חוקרת ומרצה באוניברסיטת יוסטון. בהרצאתה היא מספרת על הרצאתה הראשונה בטד שזכתה למיליוני צפיות, אך לאחר שהתיישבה לקרוא את חוות הדעת והביקורות על ההרצאה, פניה חשכו. כמות הקיטונות והבוז שהיא ספגה, גרמו לה להיכנס למרה שחורה. בהרצאתה בטד, היא דיברה על "העוצמה שבפגיעות". בהרצאה הזו היא חשפה את עצמה, השילה מעליה כל שריון או מעטה, דיברה מכל הלב על האמונות הכי יוקדות בחייה, ואשר הגיעה אליהן לאחר תקופות מחקר ארוכות. הציפייה בדרך כלל לאחר שאתה חושף את עצמך, היא לקבל אמפטיה מהסביבה, אולם לאחר שסיימה את ההרצאה והתיישבה לקרוא את הביקורות, היא לא ציפתה לרגע לכמות הביקורות השליליות אשר הגיעו מקהל הצופים.

לאחר שניסתה לעקל את הדברים, והתחילה לשוטט בגוגל, הגיעה במקרה לאחד המשפטים שלדעתה שינו את חייה באותו שלב. מדובר בציטוט של תיאודור רווזוולט מ-1910 שבו הוא אמר:
"לא המבקר חשוב, וגם לא מי שמצביע על מעידתם של חזקים או על האופן שבו היו צריכים לפעול. השבח מגיע לאנשים הנאבקים בזירה, שפניהם מכוסים באבק, יזע ודם; ששואפים כל הזמן, שטועים שוב ושוב. מפני שאין מאמץ בלי טעויות; לאלה שמנסים, שמתלהבים, שמקדישים עצמם למען מטרה ראויה; אלה שבמקרה הטוב מצליחים ובמקרה הגרוע נכשלים – אך לפחות עושים זאת בשעה שהעזו וניסו, כך שמקומם לעולם לא יהיה לצד הנשמות הקרות ומוגות הלב שלא ידעו מעולם ניצחון או הפסד."

המשפט הזה גרם לברנה בראון להסיק 3 מסקנות משמעותיות להמשך חייה:

1.      אני אמשיך לחיות בזירה הזו – בזירה הציבורית, המחקרית, הנון קונפורמיסטית לעוד שנים רבות. אני אמשיך להגיד ולהצהיר את מה שעל ליבי.

2.      אני יודעת בוודאות שכל עוד אמשיך לחיות בזירה אני אחטוף, אפול, אכשל אחווה שברון לב בכל יום.

3.      כל יום אבחר באומץ על פני נוחות, וזו בחירה יומיומית מתמשכת.

החשיפה, לפחות עבורנו היא דבר מאד לא קל. להיחשף במדיות החברתיות, לצלם, לכתוב, להעלות live בפייסבוק, סרטונים מריאיון שנערך עימנו וכו', הם דברים שלכתחילה היינו מוותרים עליהם בשמחה. אבל, וזה האבל החשוב, אנחנו מרגישים שיש לנו ערך אמיתי ונכון שאנחנו מסוגלים להעניק במיוחד לאנשי קבע, פורשים ומשוחררים שראויים לקבל את הערך הזה. את שינוי התפיסה הפיננסית, את יצירת ההכנסות הפאסיביות, את ההבנה שצריך היום לדאוג לעתיד של המחר, היום ולא מחר – לכל אלה, כנראה לוקח זמן ומאמץ לא קטן בכדי לחלחל, זמן ומאמץ שמחייבים את החשיפה שלנו.

ההבנה שהעיסוק בכסף אינו עיסוק טפל, אלא הוא יכול להקנות לאותם חברים יקרים שלנו, תחושת ביטחון בחייהם, תחושת נוחות, תחושת יציבות שבהחלט חסרות למי מהם.

בכל אותם עשרות פגישות עם אנשי קבע ופורשים אני שומע סיפורים מדהימים ומרגשים על ההישגים הצבאיים שלהם, ועל התהליכים שהם קדמו וחלקם עדיין מחוללים, אך גם לא מעט על איך המצב הכלכלי שלהם, למרות המשכורת היציבה והטובה, לא משביע רצון. על התנהלותם הרשלנית, לדבריהם, בחייהם הפיננסיים, ועל כך שלמרות רמת השכר היחסית גבוהה שלהם, חלקם חיים במינוס מתמיד.

לא מזמן דיברתי עם חבר יקר, בכיר בצבא, שסיפר לי שההתנהלות הפיננסית שלו היא על גבול העבריינית. הוא נמצא במינוס קבוע, לוקח הלוואות בכדי לכסות את המינוס, וההלוואות הללו מעמיקות את הגירעון המשפחתי שלו. הוא כבר חצה את גיל 40 אבל עדיין עמודת הנכסים שלו כמעט ריקה. מפקדים מעולים, שפשוט לא הצליחו להקדיש זמן פעוט בכדי לשפר את מצבם הפיננסי, שלהם ושל משפחתם. שעבורם עיסוק בכסף שלהם הינו עיסוק שולי, עד כדי לא ראוי. מפקדים שמקדישים את כל זמנם להגנה על המולדת, אבל מעולם אף אחד לא הסביר להם כיצד להגן על כספם שלהם.

מי לימד אותנו פיננסים בצבא? 

אתמול פגשתי טייס מילואימניק שסיפר לי שמפקד הטייסת שלו בגיל 25 הכניס אותו יד ביד ביחד איתו לפרוייקט מגורים של צה"ל בגדרה, והפרוייקט הזה היה אחד הצעדים הכלכליים הכי טובים שעשה בחייו. אולם לכמה מאיתנו היה מפקד כזה שלימד אותנו את הדברים הללו? למי מאיתנו היה פנאי, או ידע לפתוח את המשכורת החודשית בסוף החודש ולהציץ בה? ולכמה מאיתנו היה פנאי בכלל, לבדוק האם התקציב המשפחתי שלו מאוזן, ואם לא האם הוא מסוגל לבצע תפנית משמעותית בחייו.

לנו, לאחר שהפנמנו את הדברים בערך לפני שנתיים וחצי, התחלנו לשנות מקצה לקצה את התנהלותנו הפיננסית. לאחר שהתחלנו בתהליך,  החלטנו לשתף גם חברים אנשי קבע ופורשים בתהליך הזה.

אז זה נכון, לא הכל וורוד. ובכל השקעה יש סיכון, ויש תמיד עליות ומורדות, אבל עצם השינוי בהתנהלות הפיננסית בחייך: ממצב של חוסר מודעות, בזבזבנות או כפי שמתואר "כמתחרה מן השורה במירוץ העכברים הקלאסי" שבו רובנו נמצאים, למצב של לקיחת אחריות על חייך הפיננסיים, חיפוש השקעות נבונות, ויצירת הכנסות פאסיביות, הוא שינוי מהפכני בחיינו.

השינוי הזה עשוי להעניק לנו תחושת יציבות, תחושה ביטחון ויכולת לממש את ייעדינו. ובטח עבור איש קבע שחייו גם ככה אינטנסיביים ביותר, היציבות הזאת נדרשת.

כמעט כל הפורשים ואנשי הקבע שאני פוגש מקבלים את התפיסה הזו בהבנה מלאה ובזרועות פתוחות. הם מבינים שיצירת הכנסות עשוי להביא לשינוי משמעותי בחייהם. עדות לכך שכבר למעלה מ-45 מחברינו הטובים נכנסו איתנו כשותפי כסף להשקעה כזו או אחרת, והאחרים שהבינו את החשיבות, תהליך ההבשלה שלהם אולי קצת איטי יותר, או שחלקם מצאו השקעות טובות אחרות עבורם, ועל כך אנחנו מברכים.

אבל כפי שפתחתי, החשיפה עבורנו לא תמיד נוחה, ומידי פעם מעמידה אותנו מול חצי הביקורת.
"די, הבנו את המסר!, מספיק! " או "אוקי, זה חשוב, אבל עדיין יכול לחכות, שנשב שנחשוב קצת". נכון גם אנחנו היינו במצב דומה עד לפני מספר שנים, ששטף החיים שטף אותנו, והמציאות הצבאית האינטנסיבית לא אפשרה לנו פניות לעסוק בדברים הללו. היום במבט לאחור, הבנו כמה טעינו אז, ועד כמה הזמן לא חוזר לאחור. אבל עם זאת תמיד חשוב לזכור: אף פעם לא מאוחר מידי להתחיל.

בספרו של ד"ר יניב זייד: "שכנעת אותי שוב", פונה יניב ליזמים בינינו ואומר כי על היזם "להעמיד את עצמו בקדמת הבמה". יניב טוען כי אחד הדרכים להיות משפיע בתחום שלך, הוא להעמיד את עצמך בפרונט, בקדמת הבמה ומול קהל ומול לקוחות. להעביר את המסר שלך לכמה שיותר אנשים. "לארוז" את הידע שלכם בכמה שיותר צורות. אבל כן, בד בבד גם להיות מסוגלים להתמודד עם ביקורת, עם חוסר פרגון, עם פסימיות ועם ההחלטה שאנשים לא בהכרח יאהבו את ההחלטה שלכם לקדם את עצמכם לקדמת הבמה.

עבורנו אחד המנועים העוצמתיים בחיינו החדשים היא הערך שאנחנו נותנים לאנשי הקבע והפורשים. המפגש שלנו עם האנשים, התגובות לאחר המפגש, ובעיקר התגובות לאחר שהכסף מתחיל לזרום לחשבון הבנק והמשקיעים מרוצים, גורם לנו להמשיך לפעול ביתר שאת.  כן העבודה הקשה מאחורי המסך, לא תמיד נראית, הצורך להיחשף במדיות השונות, ההרגשה שלעתים אנחנו אולי מעיקים על אנשים וחוזרים על המסרים שוב ושוב, כל אלו לעיתים קצת מורידים את מצב הרוח, אך לא מצליחים להרפות את ידינו מהעשייה החשובה הזו.

ההבנה שאנחנו נמשיך לחיות בזירה הזו שדורשת חשיפה, עשייה, קשר רציף עם משקיעים וכו' היא בהירה מאד עבורנו. ההבנה שבאופן יומיומי אנחנו בוחרים להיות בזירה הזו (זירת החשיפה והפעילות עם משקיעים), ויותר מכך ההבנה שהדרך שלנו תהיה רצופה כנראה בכישלונות, במפח נפש, באכזבות, בביקורות נוקבות, היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. אבל בסופו של דבר תמיד נזכור ונזכיר לעצמנו, כי כיף יותר להיות בצד הפועל והעושה, מאשר בצד המבקר.

וכך באותן שעות במטוס החשוך לטורונטו, ולאחר מכן בעשרה ימים של שהותנו בארה"ב, עם הרבה רגעים מחזקים ומעצימים, אבל גם עם לא מעט רגעי חשש, פחד ואכזבות, "ממשיכים לפעול בזירה", וגם בינתיים לא מתכוונים לעזוב אותה בשנים הבאות…

 

אז אם הנושאים האלו מעניינים אתכם, וגם אתם מעוניינים לקבל ידע פרקטי כדי להתחיל לייצר לעצמכם הכנסות פאסיביות, אתם מוזמנים ביום שני הקרוב בשעה 18:00 למי קמפוס ברחוב הלחי 31 בני ברק, להרצאה מרתקת בנושא, הרצאה שתתווה לכם את הדרך להתחיל להשקיע בתבונה ולעשות את הצעדים הראשונים בעולם הנדל"ן בארה"ב.

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
גלילה למעלה